03.12.2006
על אוטובוס לפוקון, צ’ילה
Pucon, Chile
התאקלמות קצרה בסנטיאגו ואני בדרך לפוקון. יותר נכון אנחנו, שירה, הילה ונורית (שלישיית בנות מת”א – ר”ג שהתצוותתי אליהן מהטיסה). את הלילה העברנו במלון של ויקי אחרי שהקאזה רוחה היה עמוס. היה ממש נחמד. ויקי, או שלא הייתה זו ויקי, אירגנה לנו חדר יחד עם מוחמד (קובני סעודי שישן כשהעגנו) ועוד בחור שהיה איתו. מלון ממש נחמד, ההרגשה כאילו ישנו בביתם של האנשים.
בערב אכלנו פסטה עם רוטב עגבניות שבישלנו במטבח (נתנו לשירה לנוח אחרי הבחילות שהיו לה עם תום הטיסה הראשונה לטורנטו). נסענו לקנות כרטיסים לפוקון, למרות שתיכננתי לצאת לטרק שיוצא מעיירה ליד לוס אנחלס, הבנתי שתהיה לי בעיה למצוא שם מישהו לטייל איתו (זו לא עיירת מטיילים כמו פוקון), לכן החלטתי לרדת לפוקון למרות שהסיכוי שאראה את דור וברק(שירד חזרה לברילוצ’ה). שחזרנו הן ירדו ליד ההוסטל, קנו פסטה והמשיכו חזרה. אני ירדתי כמה תחנות אחרי ומשם חזרתי דרך מרכז העיר להוסטל. בטיסה זוג מבוגרים שטסים לסאן פרנסיסקו לילדים שלהם, ודנים על זויות אחרות של גאידמק ואברומיץ
את היום העברנו בעיקר בשיטוטים במרכז העיר. בבוהריים – קורנפלקס מומתק, גבינה צהובה ולחמים. נוריס הצליחה להתקשר לחבר שלה אחרי שעניין האינטרנט לא עבד לה, שבו הן כולן בכו מהתרגשות (אולי גם אני הייתי בוכה אם הייתי מדבר עם ולא רק מתכתב עם אבא ב-איי.סי.קיו). השארנו תיקים בתחנה המרכזית (כשלקחנו אותם פגשהו ישראלית שמטיילת שנה ובדרכה למנדוזה) והסתובבנו. חנות למטיילים לא מצאתי, בערב אכלנו מק’דונדלס (אחרי ששנים לא אכלתי שם, לפחות מכיתה ט’), משם לתחנה המרכזית שם עלינו על אוטובוס מרווח ונאה בדרך לפוקון
loading map - please wait...
על אוטובוס לפוקון, מפנק כמו טיסה במחלקת עסקים