05.12.2006
פוקון, צ’ילה
,טוב
.הנה עידכון אחרון
נחתתי בסנטאיגו אחרי טיסה מייגעת ביותר ואחרי עוד אחת לא פחות מייגעת. יותר מדי לא היה מה לעשות לכן ירדנו בזריזות אל פוקון, עיר המטיילים. שילמנו טוב על אוטובוס של 13 שעות שהיה נוח פי כמה מכל הטיסות גם יחד NATUREונחתנו ישירות לאכסניית
דמיינו לעצמכם, לצורך העניין, צריף של הצופים במרכז צ’ילה עם פוסטרים בעברית. ככה נראה המקום, וככה הוא גם באמת היה. ג’ינה, בעלת הבית, הכניסה אותנו פנימה (ולא הבינה איך לא הבאנו לה קפה שחור מהארץ. היא שאלה את זה בעברית כמו את כל השאר). היא הסבירה לנו הכל על העיירה ונישארנו לישון אצלה. הלכנו לקצה של העיירה הקטנטנה הזו, שנמצאת מתחת להר הגעש. ברחוב הראשי יושב לו רמזור שמזהיר כמה באמת מסוכן, אחרי שלפני 30 שנה העיירה כמעט נמחקה לחלוטין מהתפרצות שלו. אנחנו הלכנו לנו במרכז העיירה והבנו שאנחנו בחו”ל, רק אחרי שהגענו למחירים שנקובים באלפי פזוס. לישראלים כבר הפסקנו להגיד שלום כי נמאס לנו
היום טיפסנו על הר הגעש הויאריקה, ועמדנו לנו שם על הלוע מריחים את הגופרית של המקום. הנוף מדהים מלמעלה ונשאלת השאלה – “אם כל כך יפה למטה למה עלינו למעלה?” כיסינו את התחת והחלקנו את כל הדרך למטה
נהנים מהנוף, מהאוויר ומהקור
הר הגעש הויאריקה מעל פוקון,