06.12.2006
Terms del Corzanos המעיינות החמים
אתמול טיפסנו על הויאריקה עם עוד קבוצת בנים שבאה מההוסטל שממול. רכב עד התחתית, משם רכבל והלאה ברגל. כדי לעשות את זה בקלות אתה צריך להמנע מלהתרגש/ להתסכל בנוף/ לפטפט. כמו כל ספורט – פשוט להתרכז. הלכתי אחרון עם שירה, שבשלב מסוים הלכה מספיק לאט כדי להיפרד מהקבוצה וללכת מאחור עם המדריך ואיתי, כך שפיספסנו את העצירות. בשלב מסוים (אחרי “אין אויר/ אני רעבה/ כו’…”), הפסקתי לדחוף והתחלתי למשוך אותה. הסתבר שכל הסיפור מועיל (יחד עם זיוני שכל ושירים שאני לא יודע מאיפה הנפצתי אותם), זה לפחות נתן לי אתגר פיזי/ נפש. לקראת הפסגה, עטוף בבגדים, מצאתי את דני, שהיה מ”מ בגדוד אחר כשאני הייתי סמל (“שלום”, שלום, “מה כל אדם כאן?”. מספיק ודי מבחינתי). הגענו לבסוף למעלה: נוף מדהים עם העננים מתחתנו. הר געש! אמנם אין לבה לראות, אבל הוא מעשן ומעלה גופרית. למטה החלקנו בכיף, בשילוב ריצות והתהפכויות. המדריכים היו “לחוצי בית” כמו שאמרו החבר’ה (אין זמן לעצור, אין זמן לפיסגה,”Vamos! Vamos!”). בדרך למעלה נלחצתי שמא באמת לא נספיק להגיע, אבל למטה כבר לקחתי יותר בקלות
מתיחות על הדשא אצל ג’ינה, מייל קבוצתי (לקחתי בינתיים את הרעיון של יניב – מייל קבוצתי ארוך ומפורט מדי שבוע. אם אשלח שאלות בקשר לשגרה שלהם לא נתקדם לשום מקום). הגיעה קבוצה, אחד מהם ניתק ונישאר אצלנו. רן, “מטכ”ליסט” מושבע (“הגעתי בפיץ רוי ובטורס דל פיינה למקומות שאסור בלי מדריך”). גיליתי שהנמלים פתוח 3 ימים (נועה, ארכיטקטית בת 27 עשתה יום ראשון), למחרת ביטלתי את הכרטיס לברילוצ’ה. החלטנו לוותר על האסאדו שנמרוד (ישראלי, 18 שנה בארגנטינה) אירגן. אכלנו חביתות עם בשר/ גבינה בלחמניה. נישארתי מאוחר יותר והצטרפתי לחבר’ה שישבו מסביב לשולחן ושרו שירים באגלית במקצב ארגנטינאי
,(Doite) למחרת סיבוב מסביב לאגם וחזרה. בפוקון מצאתי את החנות של דויטה
על הויאריקה
בנהר מתחת למעיינות החמים
האסאדו של נמרוד