18.12.2006
Hospedage Valentine
בעיירה פויוהואפי, צ’ילה
Puyuhuapi, Chile
קדימה לסגור פינות בעוד דביר (מסתבר שזה שמו של הדובדבן עם הראסות) מתקלח.
המשכנו לסוע עם “התקלה”. נכנסנו לדבר עם הסוכנות בברילוצ’ה בעיירה הראשונה. איך שהוא הבנו שהם ישלחו מוסכניק עוד 5 שעות (השעה הייתה כבר 14:00). הבחורה בעסק קראה לידיד שלה שיתרגם לנו. הוא היה ממש נחמד, דיבר אנגלית ולקח אותנו לידיד שלו. הבחור בדק את העסק עם כלי חשמל ואמר שכל העסק תקין. אמרנו תודה לשניהם, למוסכניק ולבחור שמסתבר שמגדל משהו כמו 14 סוסים. הם לא רצו תשלום, הבטחנו להם שנביא להם בירה. אם תהיתם למה כ”כ שונאים אותנו זה בגלל קטעים כאלה. לא הבאנו להם. קנינו מים מינרליים וכמה לחמניות במחיר מופקע, גם בקבוק בירה היה יקר לכן החבר’ה לא רצו. אני כמו אידיוט לא שיכנעתי אותם או לפחות קניתי בעצמי.
המשכנו לסוע בגשם, שהחל לרדת כשחצינו את הגבול לצ’ילה. הגענו עד העיירה הנחמדה הזאת, פויוהואפי, שכמובן מלאה ישראלים. כך שהבן אדם השני שתשאל איפה יש מקום זול, יענה לך בעברית ויזהה אותך, רק בלי זקן ושיער כי הוא נוב’ 01 מהגדוד שלך.
מצאנו שני טנדרים של ישראלים, הזוג שישב באחד מהם הציע להסיע אותנו לאכסניה שבה הם ישנים ב-3,000 צ’יליאן, עלינו. הוא הקיף את הבלוק, הסתבך מעט והביא אותנו בדיוק אל אותו הוסטל שממנו יצאנו כי לא היה לנו מקום בתוכה.
הכנו לעצמנו ארוחת שחיתות (ספגטי ברוטב עגבניות, סלט אבוקדו יחד חומוס ופירה מימי ביותר שאני הייתי מופקד עליהם). ברק בזמן ההכנה היה עסוק בפק”לים. בעיירה אחרי תקלת החשמל מילאנו דלק. כבר שכחתי כמה יקר בצ’ילה. נקבע כי ממלאים דלק בכל הזדמנות. זו המקסנה ששלישיית הבנים הזו הגיעה אליה אחרי ניסיון כושל לחסוך בשבעת האגמים. כמו רבים אחרים הם שכרו רכב בברילוצ’ה, נסעו איתו לפוקון וחזרו. הרעיון היה לצאת מארגנטינה עם מיכל מלא כדי להימנע מלמלא דלק בצ’ילה היקרה. נוסעים בניוטרל כשאפשר ואפילו מכבים את המנוע בירידות ארוכות. הם מצאו את עצמם כמה ק”מ לפני שחזרו לארגנטינה נאלצים לדחוף את המכונית עד לגבול, שם נהג משאית טוב לב הסכים לנדב להם מעט דלק כדי להגיע לגבול.
יחד עם הדלק השלמנו גם את מה שהמוכסים הצ’ילאנים כנסו לנו. בנוסף לכך גילינו כי שארבעת בקבוקי המים שקנינו הם למעשה בקבוקים של סודה לשתייה! דביר לא טרח לבדוק מה רשום עליהם ורק ניער אותם. תרשמו – כנראה שאם מנערים סודה בבקבוק סגור היא לא מעלה בועות.
אני אלך להתקלח. ברק קדח לדביר תעלה בחדר השני עם עפרה (נחר כל הלילה). התעניינתי בה בהתחלה אבל אני חייב להגיד כי ה”קסם” פג. למרות שהיא הציגה את עצמה כפייטרית רצינית. אחרי שישנתי איתה אתמול, לדעתי החבר’ה הבינו שאין לי עניין בה. אני מבחינתי אחרי היום ובאופן כללי איך שהכרתי אותה יותר, ממש לא מעוניין.
צרת היום: שני ספרי הטיולים שלי נשארו בברילוצ’ה, כי כ”כ מיהרתי באותו בוקר לסיים לארוז. אני מקווה שסף אסף אותם. אבקש ממנו שישלח לי אותם או משהו בסגנון. בלי תירגומון, בלי לונלי פלנט של דרום אמריקה ובלי לונלי פלנט של טרקים בפטגוניה. יפה לי!
בנוגע לישראלים בעיירה. לדעתי כל עניין הקרטרה אסטרל היא בכלל הנפצה ישראלית בריאה. אתה פוגש כאן מעט מאוד תיירים ממדינות אחרות. גם בברילוצ’ה כשאתה מדבר עם תיירים זרים (כלומר לא ישראלים), הם לא בדיוק מבינים את עניין הקרטרה – למה? איפה? כמה? איך? אותן שאלות שהישראלי שואל אבל ברמה הרבה יותר בסיסית של מה זה לעזאזל? כמובן ייתכן פשוט שכמו כל מקום על הגל, המסה הישראלית פה כ”כ רצינית שאין סיכוי שתראה תייר אחר.
loading map - please wait...
מבשלים בחדר ומייבשים את הנעליים