29.12.2006 – באוטובוס לפונטו נאטאלס – יניב

29.12.2006
באוטובוס ל- Puerto Natales

קודם כל היה אוטובוס ב-35 במקום ב-50 והוא יצא חצי שעה קודם. אחרי שעשינו צ’ק אאוט רשמי ב-11 בבוקר משכנו אותו בת’כלס עד משהו כמו שתיים וחצי בלילה. את המוצ’ילות השארנו בפיקדון אבל לא גבו לנו עליהם כסף.
קודם כל שלחתי בבוקר כביסה (המיכבסה ה”ישראלית” הייתה סגורה ונאלצתי לשלם עוד 2 בנוסף על העשר). קמתי יותר משעה לפני שהשעון המעורר אמור היה לצלצל, בשעה תשע. בדקתי אם המכבסה נפתחה כמה פעמים ולבסוף ויתרתי.

בכוס השניה של התה שלי (שגם היא הומתקה בכפית של ריבת חלב) שאלה אותי פקידת הקבלה אם יוני נשאר או יוצא. הוא החליט לעזוב ואני הצטרפתי אליו (כלומר לא לשלם על הלילה הזה). לקח לו שעות להתסדר. לפני כן הרצנו דיבורים (יוני הריץ, הבחור מסוגל לדבר כמו מפל מים שהוא רוצה) עם זוג בחורים ארגנטינאים שהגיעו לחדר (הם הגיעו לעיירה במטרה למצוא עבודה).

הלכנו לקנות לבחור כרטיס והתיישבנו במסעדת אכול כפי יכולתך עם בשר נוראי וקינוחים רעים, אבל עם מנות טעימות אחרות. אני לא יודע אם זה היה שווה את ה-25 ששילמנו. עשינו ליוני חשבון הוצאות ולאינטרנט, שם מרוב כבדות לא הצלחתי להבין מה אני עושה. גיביתי את התמונות שעל הנגן וגיליתי שהן עצומות. לא ניסיתי לשלוח את הסרטון כי גם הוא דורש כיווץ.

אספנו את הכביסה והתנחלנו שוב בהוסטל. אירגנתי את הציוד ויצאנו לקניות בשביל יוני לנסיעה. את המשך הערב העברתי במשחק יניב נשי. שבע בנות ואנוכי, אלא שהן יורדות רק עם ג’וקר או עם אס, מה שהופך כל סיבוב של יניב לארוך ומייגע. מלבד זה ישנה גם הנפצה חדשה – יניב אבירים. אם מישהו מקבל אסף – לכולם, חוץ ממנו, מתאפסות הנקודות. לא צריך להיות גאון גדול, כדי להבין את המשחק ולקלוט שאין לך אף פעם סיבה לרדת, רק לחכות שמישהו יקבל אסף. בקיצור – איכס (למרות שאני לא נוהג להגיד את זה על אוכל).

הלכתי לחפש את הלדרמן שלי והתיישבתי לעזור לבחור שלקח אותו לשפצר את האוהל. החברה שלו רונית ממש חמודה. זו אותה בחורה שאיתה, רותי ורן נסענו למעיינות ה”עיניים” בפוקון. רן, המטכליס”ט שאיתו רציתי לצאת לטרק בפוקון, חזר לארץ, לא ברור למה. נתתי לבחור את המפה שקניתי לפיץ’ רוי והסברתי לו על המסלולים. אחרי שהסברתי לו את תוכנית ההתכלבות שלי ללילה (לבלות אותו בקמפינג), הוא הציע לי לישון בחדר שלהם, סירבתי.
ירדתי לשבת למטה. יחד עם יוני ובחורה עם עיניים מהפנטות גורשנו מהמטבח ועברנו לסלון. שם בעודנו מאזינים לשיחתו הבלתי נגמרת של מג”בניק בטלפון, הצטרפו אלינו קצין חובש בשיריון, דתל”ש עם ראסטות ומישהו שהרגע נכנס בדלת. הקצין והבחור שהרגע נכנס היו כבר שפוכים אחרי שני ליטר של יין והוציאו את השלישי.

ליוויתי את יוני אל תחנת האוטובוס והמשכתי אל הקמפינג. צד אחד לא הצלחתי למצוא כניסה דרך הגדר והצד השני נראה לי מפואר ויקר מדי. תפסתי לעצמי מוביל (החלק האחורי של המשאית) שהיה נטוש ליד איזה מבנה וישנתי מתחתיו.