נחתתי כאן, בהוסטל נחמד ולא ישראלי בעליל, למרות שאתמול יצאו מכאן שלושה ישראלים. אני מתחיל לחפש מישהו לצאת איתו למסלול ההיקפי של טרק הטורס דל פיינה (להלן יקרא “הטורוסים“). זה היה בעיקר יום סידורים.
הלכתי לחנויות להשכרת ציוד כדי להחליף את המוט הפגום של האוהל. החנות הראשונה הבחור היה ממש נחמד ואמרתי לו שאחזור אח”כ כמו שהבחור הארגנטינאי לימד אותי אתמול (Yo voy a volver mas tarde). בחנות השנייה (שאח”כ שיגעתי אותם בנוגע לתיק עם ראש מתפרק, כדי ללמוד על השיפצור הזה קצת, עד שהם כמעט הזמינו לי אחד מהחברה), מישהו נתן לי את הכתובת שלו בבית כדי שאבוא ואבדוק את האוהל עם כל מיני מוטות שאמר שיש לו. חזרתי לראשון עם האוהל, המוטות התאימו בקוטר אבל לא באורך. לקחתי כבר שניים עד שמצאתי שיהיה לי לחירום (כ”א עלה 2,500 ציליאן משהו כמו 25 ש”ח, מתקבל על הדעת). ניגשתי לחנות לחומרי בניין שם חתכו לי אותם לאורך המתאים בחינם. שילמתי עוד אלפיה על תיקון השעון שלי שנפל לו הציר. אני כותב את עניין הכסף כי אח”כ התברר לי שאין לי כ”כ הרבה ציליאן כמו שחשבתי שיש לי.
הצלחתי לדבר עם ההורים בסקייפ כמו בן אדם. אין ספק שזה כ”כ הרבה יותר זול מכל דבר אחר. 1,200 ציליאן על האינטרנט, זה ת’כלס הדבר היחידי שאתה משלם. כלומר 12 ש”ח לשעה. האיכות כמובן בהתאם. אבא כמובן התעסק יותר במסביב במקום לדבר איתי (לחבר מיקרופון, לנתק מצלמה…) – מזכיר לי מישהו בקטע הזה. כשיצאתי משם אמרו לי שהדואר כבר נסגר. רציתי לעקוב אחרי הישראלים כדי למצוא את הישראלידה בשביל חבר לטרק, אבל הם כבר נטשו את האיזור.
חזרתי להוסטל, העברתי דיבורים עם זוג אמריקאי ושוויצרי שעבד באקוואדור (הוא סיפר שיש להם חצי שנה צבא חובה ועוד שלוש שבועות מילואים כל שנה) וברזילאי שלומד רפואה אי שם בברזיל (בשנתיים הבאות הוא יעביר את החופשות שלו בין הסמסטרים בהתמחות ולכן הוא מנצל את החופשה האחרונה שלו לזמן הקרוב).
בישלתי לעצמי אורז עם סרדינים, בירכתי על יין ועל לחם שנשאר לי מהטרק, מקלחת ולישון. ועוד איזה דיבור עם אנגלי מלידס על מאיפה ומה הוא עושה וגם קצת הרבה על ליגות הכדורגל שלנו.
לפני האוכל ראיתי שני סרטים – הראשון סוג של מד”ב עם נטלי פורטמן V for Vandato או משהו כזה. וקומדיה ממש מטומטמת על בחור בגודל של תינוק שמתחפש לתינוק למשך הסופ”ש כדי לגנוב מזוג הורים יהלום – הסרט זה בא לפי דרישת הזוג האמריקאי.