23/01/2007 – Mad-in-Israel

23.01.2007
מה שלומכם?

אני סוגר עכשיו שבוע בעיר הגדולה, אבל באמת גדולה, בואנוס איירס. רק לחיות בעיר כזאת הייתה מבחינתי חוויה, מה לעשות שלגור בפרברים של עיירת הקודש, זה לא כמו לגור במרכז של עיר גדולה, על כל המשתמע מכך.

הייתי שמח לרשום לך מה עשיתי כל יום, אבל באמת שאני כבר לא זוכר, והמצלמה שלי (שלא טיילתי איתה כאן הרבה) לא באמת מועילה. פגשתי כאן זוג בנות מהשכונה, והסתובבתי איתן ויחד עם זוג בנות שאיתן טסתי מאושוואיה (טסתי כי זה יותר זול, מאשר לסוע במשך 60 שעות באוטובוס ולצערי מיהרתי לעלות לבואנוס). למשחק הענק של בוקה ג’וניורס נגד ריבר (הדרבי של בואנוס איירס) לא הלכתי כי עדיין הייתי צריך להירגע קצת מהעיר הזו. אתמול היה יום נפלא של בילוי בעיירה במרחק 100 ק”מ בבואנוס, כשההגעה לשם כללה נסיעת קרטינג מטורפת עם נהג ארגנטינאי שנוסע כמו מטורף, ועוד טיסה מוזרה קטנה. יצאתי כאן פעמיים, שלוש לכמה פאבים. פעם ראשונה עם איזה ארגנטינאי הזוי שלקח אותנו לפאב מקומי, למחרת יצאתי לדיסקטק היוקרתי והנוראי שלהם כאן, שממנו ברחתי אחרי חצי שעה לערך (ים כוסיות אבל חרא של מוזיקה). אבל אין כמו ת”א. זו הייתה הפעם האחרונה שיצאתי כאן, וזה היה לפאב תל אביבי עסלי במרכז ת”א, מוזיקה טובה וישראלים הזויים אבל בארץ לא נהנתי ככה בפאב.

לילה נוסף עבר כאן במבצר חב”ד למטיילים, מקום ענק. מה לעשות שלארגנטינה, כך נאמר, הקהילה היהודית השלישית בגודלה בעולם. חוץ מזה טיילתי לי ברחובות העיר, בשווקים ובקניונים (משחק משחקי מחשב כמו ילד בן 12).

מכאן אני יוצא לברילוצ’ה בנסיעה של 22 שעות. כבר הייתי בעיירה הזו אבל “צפוף, צפוף לי…”, כמו שאומר ארכדי דוכין. אני רוצה את עיירת הנופש הקטנה לכמה טרקים, שכשהייתי בה בפעם שעברה היו סגורים בגלל שלג. וגם קצת לתפוס טרמפים במרחבי ארגנטינה העצומים, ולבקר בדרך בעוד עיירה משפחתית קטנה….. לגבי הפסטיגל…. אני ממש לא יודע אם איפה, למה, כמה ואיך. ובעברית לא יודע אם אספיק, אבל אם כן זה כנראה לא צפונה מריו דה ז’ינרו או מקום קטן בסביבה.

כל טוב