ברילוצ’ה – טרק הנאוול ואפי
(קולות התחככות)
(קול הרצה של קלטת)
טוב אז זה ניסיון שני אחרי שבכישרון רב הצלחתי למחוק את הניסיון הראשון שלי.
למה אני חושב שזה מגניב? אולי כי ראיתי יותר מדי פעמים את ה… סרט “פחד ותיעוב בלאס ווגאס“. בכל אופן חיכיתי בתחנה לטרמפים, זה לא עבד. לקחתי את האוטובוס של ג’וש, שזה הרגיש כמו שביתה אחרי מה שהלכנו ביומיים האחרונים.
ישנתי פה בנוהל שביל ישראל, משמע איפה שלא הגעתי שם אני ישן. כרגע זה על שפת הנחל, אחת השינות הטובות. וגם חסכתי לי את הכסף של לישון בהוסטל שלך תדע אם הייתי מוצא. פיספסתי את האוטובוס האחרון אחרי שעה שניסיתי לתפוס טרמפים. זה לא עבד.
בכל מקרה אם אני רוצה להתחיל לעבוד בחו”ל, אני צריך לחשוב על מה שקורה שאתה לוקח באופן אישי אחרי שאתה משקיע באנשים והם לא קונים. כמו טרמפים שאנשים לא עוצרים. ככה לפחות בעגלות, אחרי שאתה לא מצליח למכור, זה אישי ואסור שזה יהיה אישי.
אתמול היה יום יפה. טיפסנו להר, עלייה קשה. יופי יפה, אפשר לראות חצי מהמסלול. ישבנו על הכיסא. ומשם ירדנו… בנוהל ויאריקה יאאא. על התחת, על הכיסוי. אני על הכיסוי גשם שאחרי זה איבדתי אותו כשאני הלכתי בעצמי לאיבוד. עד שהגעתי לקצה של צוק שהבנתי שאין יותר אפשרויות, אי אפשר להמשיך לרדת בסבך המטורף שאנס לי את החיים. ממה שכן זה היה קטע נפלא, הירידה ללגונה נגרה. עקפו אותי שלושה אנשים שירדו בריצה זה היה קטע יפה, ירידה המטורפת. מחליקים כמעט על התחת בתוך נחל יפיפה אל תוך לגונה נגרה.
אז מה היה כיף. אני עוד חושב על הקטע הזה של צביעות הסמים. שאלכוהול זה בסדר כי הוא חוקי, אני חושב אם לענות לאנשים ולהגיד להם: כן, עשיתי סמים – אבל רק חוקיים (טוב לפחות בהולנד).אה מסתבר שזה העלה לי קצת את ביטחון אחרי בשביל ישראל. אחרי שקראתי, שהתחלתי לשיר לעצמי את השיר של איפה הילד. “מי אתם…” לא רגע. זה הולך משהו בסגנון של “מי אני שאגיד, שאומר להם. שאגיד להם, מה לעשות. טיפש עם פה גדול, מפחד מאלוהים“. בקיצר מותר לי להגיד לאנשים, וזה הבעיה של הפוסט מודרניזם הזה שאסור לך להגיד לך מה לעשות. זה מה שהפיל אותי שניסיתי להתקבל לגרעין של המרל”צ. אממממ….
מתחיל להתבגר, מתחיל להתבגר. חייב להתבגר בקטע הזה של הבנות. לעשות מהן כאלה קדושות, זה סתם טימטום מבחינתי. שאני לא מתחיל להבין שהן נהנות מיחסי מין כמוני. גם זה שטרחתי והלכתי לקנות לעצמי קונדומים, שכמו כל סרט אמריקאי נחמד סטייל אמריקן פאי חייב להסתבך. כי עד שאני אוזר אומץ לקנות אותם אין להם עודף בקופה. ארגנטינאים, נעליים, סתומים. אבל קניתי לעצמי זוג, שלישייה במקום אחר.
האמת שזה נפל עליי ביום שהלכתי לפרדייס ביץ’ או משהו כזה בבואנוס איירס. הייתה מסיבה נוראית. הלכתי עם סף, עם אביב, עם שחר, אחרי כמה ג’וינטים וכוס יין. המסיבה הייתה נוראאאית. סתם היה מגעיל. בכל מקרה באותו יום החלטתי שאני צריך ללכת לקנות. אני עדיין לא יודע אם העלבתי את… זוהר. כשאמרתי לה שאני רוצה לשכב איתה בכפית.
טוב מעניין אם זה עבד…
(רעשי התחככות)
על ראש ההר
בדרך למטה
loading map - please wait...