February 15th 2007 – להיקשר

  15.02.2007
על חוף האוקיינוס האטלנטי בפלורנפוליס

זה מעודד אותי ללכת ולבכות קצת רחוק מכולם. למרות שזה לא כל כך קל, כמו שהיה בבית. אחרי אימון כושר, שוכב על הדשא הרטוב מול הבית ובוכה. משחרר רעלים, בוכה כל מה שרע וכואב לי.

מדוע אנחנו בטוחים שהעבר היה טוב יותר? דני סנדרסון מדגים וככה גם מסביר. כי זו אשליה פסיכולוגית, כי אנחנו מעוותים, מדחיקים, משכיחים את הרע ומהללים את הטוב. כך אני נמנע מ-להיקשר לאנשים חדשים, כי אני בטוח שהם לא יתאימו לי כמו החבר’ה הקודמים שהכרתי. אני בונה לי מיתוסים על הכנופיות הקודמות שלי, שוכח כמה גם איתם הרגשתי לעיתים לא מתאים. איך אליהם חששתי להיקשר כי נראו לי לא מתאימים, פחות מאשר החברים בבית. והחברים בבית, גם איתם תהיתי לפעמים מדוע אני מסתובב. כי גם הם לא הכי מתאימים לי.

אני נשאר מחוץ לחבורות החדשות, לא נותן לאף אחד להתקרב, פשוט מחפש לי כנופיה חדשה כדי לשוטט איתה הלאה. ואולי עניין אחר, פשוט וקל עומד מאחורי זה.  כשאתה בתוך כנופיה אתה כבר מכיר את כל הנפשות הפועלות. כמה אחים יש לזה, כמה אימהות יש להוא, איפה היא הייתה בצבא, כמה פעמים הוא זיין, וכמה פעמים הוא לא זיין.

אם אתה נכנס לקבוצה חדשה, כל הסיפור מתחיל מחדש. לי, לי אין את האנרגיה להיקשר להשקיע בקשרים חברתיים, נראה לא….

 

משתלם. כל העניין הזה, העניין של של חברויות נראה במבט מהצד כהשקעת אנרגיה במשהו שלא מועיל כל כך.

.