22.02.2007
לזרום
“זורמים, מה הבעיה? חוץ מזה אתה לא יכול להשוות אנשים לדגים מתים”. כי לזרום, זה לעשות מה שבא לך באותו רגע. להשתיק אותה.
כל העניין הזה מגוחך לדעתי. מה את חושבת שכולנו חלקיקים קטנים, טיפות של מים בנהר קוסמי גדול שנמשך אל הנצח (האמת שכן – ולנהר קוראים הגל הישראלי של דרום אמריקה. אבל נניח לזה כרגע). פשוט נרגע וניתן לאנרגיות החיוביות של היקום להוביל אותנו.
אני לא זוכר, אולי ניטשה, אבל יש מובילים ומובלים, שליטים ועבדים. יש את האנשים שהיו בהרצאות של מטיילים בארץ, קראו, שאלו, תיחקרו את החבר על כוס סיידר חם בבית קפה. יודעים מתי, איפה, כמה ולמה. אני כאן, עוד חודש, אני אהיה שם ואחר כך, פה, פה ופה.
האחרים. נצמדים אליהם. נחתו איתו ו”זרמו”. מתי שהבחור נסע, לאן ואיך – הם “זרמו” איתו. מה אחי, אני כבר עוזבים? טוב סבבה. “תחשוב בשבילי” כי יותר מכל, לחשוב זו פעולה שצורכת המון אנרגיה והערב יש מסיבה חבל על האף.
אין זרימה, יש את הגל הישראלי, שהוא גבירותיי ורבותיי “חזק מכולנו”. אבל גם גאוני. כי גם אם תבקש לדלג על ברזיל, מארגנטינה אל בוליביה. תגלה שלא יהיה לך מה לעשות שם באותו זמן של הפסטיגל. עובר במקומות החשובים, בזמן נעים (כי הגל הישראלי קצת מנותק מעונות התיירות). אבל הכי חשוב הוא מסדר אותך שלא תצטרך לחשוב, בכל זאת טיול לדרום אמריקה.
מה נראה לכם שיש שלטים? “הגל הישראלי – ימינה”. כן יש. אלה אמנם אנשים אבל אלה החבר’ה ששאלו וביררו.
כן, נכון הם לא דגים מתים, כי הם בני אדם והם חיים. אבל לכן קוראים לזה מטאפורה.
loading map - please wait...
הגל הישראלי זורם, קורטיבה