11.03.2007
קוסקו (פרו)
שלום לכולם
נחתתי. אחרי שביליתי את השבוע האחרון על אוטובוסים ורכבות מריו דה ז’ינרו שבברזיל עד קוסקו שבפרו. רוצים לדעת כמה הרבה זה – תפתחו מפה – עזבו. זה פשוט המון.
ככה חתכתי לי את בוליביה בקלילות, כשאני באמת מצפה לחזור ולהנות בה. אין ספק שהנסיעה הזו הייתה חוייה מחשלת. קודם כל לכל נסיעה יש פקטור אוטומטי של בערך חצי יותר ממה שהיא אמורה להיות. מה שאומר שכל נסיעה לוקחת הרבה יותר זמן. בין אם זה בגלל שהמקל במבוק במנוע נישרף, או שפוחדים שהרכבת שלנו תעוף מהפסים (אני מניח שיש לזה סיבה טובה אם קוראים לה רכבת המוות…), או שסתם הגיע יום האישה הבינלאומי והנשים של הכפר החליטו לחסום את הכביש כי אין להן ייצוג בפרלמנט.
בניגוד לארגנטינה וצ’ילה שהאוטובוסים הטובים שם הם פינוק, אתה מוצא עצמך מתעורר לתוך שוק – עשרות אנשים מסתובבים לך בתוך הקרון או האוטובוס ומנסים למכור לך את אמא שלהם. זה היה בסדר עד הקטע שבו עלה מישהו עם חליפה, והתחיל למכור לנו קרמים כמו בערוץ הקניות.
אני אדבר איתכם בינתיים אני מתנשף לי כאן מלעלות חמש מדרגות ושותה לי קולה זרחנית בטעם בננה.
על רכבת המוות…
קונים צידה לדרך
רק מצעד צבאי בכיכר המרכזית של קוסקו
loading map - please wait...