10.04.2007
Rurrenabaque
טוב,
באיזו עוד מדינה את יכולה להירשם לטיסה רבע שעה לפני, להגיע בשניה האחרונה ולהחליף עם חבר שלך את המקום בטיסה כי הוא בדיוק ביטל את הטיסה בחברת התעופה השניה שלו ללה פאז? אני אתן לכם רמז היא לא נמצאת במזרח התיכון, אלא במרכז יבשת אמריקה הדרומית. בקיצור שכונה וכיף לנו.
את הדרך לכאן עשיתי חצי על אופניים בדרך יפיפה שנקראת בשם, המאוד נחמד וסימפטי, ¨דרך המוות¨. וחצי שני באוטובוס, שנוסע בחושך מוחלט ואמור להגיע לעיירת הג’ונגל רורנבאקה בשעה שלוש בלילה. למזלי או, שליתר דיוק, פשוט כי הזמן כאן הוא זמן בוליביאני, הגעתי בשעה שמונה בבוקר. כשירדתי קפץ עליי מישהו עם פיסת דף שממש עיצבן אותי כי כל מה שרציתי היה לנוח קצת. לפחות עד השניה שראיתי את השם שלי רשום על הדף.
החבר’ה שטיילתי איתם בקוסקו כבר הגיעו יום קודם וסגרו על סיור לפאמפס ודאגו שיאספו אותי ויצרפו אותי לקבוצה שלהם. ככה לנסיעה של 7 שעות על אופניים, 81 שעות באוטובוס הצטרפו עוד שלוש שעות בג’יפ, ליד בחור שאיים להשפריץ את שני השייקים ששתה על הבוקר על כל הקבוצה ועוד שלוש שעות בקאנו שהוצף חלקית ועם הבחור שהחליט שכבר לא בא לו להקיא, אלא בא לו לעשות פק”לים בקאנו.
בגשם.
באמצע הג’ונגל.
בבוליביה.
בפאמפס ראינו בעיקר את החיה המקומית – היתוש. לאחר מכן סיפחנו אלינו את המדריך שלנו מהחברה. שילמנו לו פי שתיים ממה שהחברה משלמת לו (אחרי שביקש פי ארבע) ויצאנו איתו לארבע ימים הזויים שכללו המון המון חיות, רק חבל שכולן היו מאותו מין, צבע וסוג – יתוש.
את השאר הזמן החופשי שהיה לנו (והיה), בילינו בלקטר על העובדה שכולם יכולים לאכול את ארבעת מיני המאפה שהוגשו לארוחת בוקר, ורק אנחנו אוכלים מצה ומלקקים ריבת חלב עם האצבע.
אחרי שהמדריך שלנו הבין שמה שאנחנו באמת רוצים זה לאכול, נטש את החיפוש אחרי חיות (מלבד קוף העכביש שהמשכנו לחפש אחריו עד הדקה האחרונה), ועברנו לחפש אחרי פירות טעימים. לעסנו קוקה, התחבאנו מהגשם, רדפנו אחרי פרפרים ואחרי כילת היתושים שנסחפה בזרם, שיחקנו יניב, אכלנו רק מצה, ופיתיות מגניבות ונהננו.
כמובן שכמו יהודים טובים אכלנו רק מצה, והסברנו לבוליביאנים פחות או יותר למה לעזאזל אנחנו עושים את זה. הם מצדם מאוד אהבו את המצה והסבירו לנו שאצליהם “מסה” זה השם של הבצק. כמובן שדאגנו להביא גם פסטה ליום שני בלילה וקמח. פסטה כדי לאכול כמו בני אדם (אין לחמניות אנג’ל באמצע הג’ונגל), וקמח כדי להכין בצק ולהכין פיתות של צופיפניקים בכיתה ד’ לארוחות בוקר ולאכול אותם עם ריבת חלב.
לבסוף התקמבנו על טיסה יומיים לפני הזמן ועוד חצי שעה אני הולך לאמצע מגרש דשא, שמשום מה עומד במרכזו מטוס שעליו אני עומד (אולי) לטוס (ואולי) לנחות בלה פאז.
תהנו תרגישו טוב
אני אשב על המייל כשאגיע ללה פאז
loading map - please wait...
שוחים עם דולפינים ורודים (או לפחות זה מה שחשבנו…)
גשם שוטף בג’ונגל
ורק אנחנו אוכלים מצות (גם הקיבוצניקית)
ביצים של יתוש! סתם, של ציפור חמודה
לא תמיד יורד גשם
אוכלים מצה עם ריבת חלב
ומבשלים פסטה באמצע הג’ונגל
רודפים אחרי כילת יתושים