27.04.2007 – ספר הטאו
מלון אלם לה פאז (בוליביה)
כל הכאב מתערבב לי בפנים כמו מרק.
הבחורה שהלכה, המשפחה הרחוקה, הדאגה איך תסתדר לבד בארה”ב, אירגון הלו”ז כי לא נשאר הרבה פה, יום השואה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, הלחץ על המייל שאתה יודע שתצטרך לרשום כי כולם אומרים שהם מצפים לו. זה גורם לך להתגאות אבל אתה יודע שזה מה שיפיל אותך. ההתעסקות המעיקה והמיותרת עם אמריקן אקספרס ואייר קנדה. התאריך של הבחינה שאתה בכלל לא יודע אם אתה רוצה ללכת ללמוד שם. כי לשבת עם ספר הטאו מול נחל שוצף מתחת לגשר גורם לך לחשוב שאולי יש שם באמת משהו בתוך כל זה ואתה לא מחפש מספיק חזק. מאחוריך החבר מדבר עם בוליביאני שידוע שהשיחה שלהם תסתיים בשאלה הבוליבאנית/ ישראלית הרגילה “כמה זה עולה לך?”