מאיקה ללימה (פרו)
כן אני שחקן, אבל מי לא? ההתנהגות נובעת כל כך הרבה מהסביבה…
בכיתה ח’ חפרנו חזק בנושא. זה היה בתנועת הנוער שלה מכרתי את נשמתי בנעוריי. “זה ברור שאתה לא אותו בן אדם פה ובבית. אתה לא מתנהג אותו ליד חברים שלך וליד ההורים”. בזמנו חשבתי שאני כן, עכשיו אני יודע שלא.
היו את החבר’ה שאיתם נסעתי לאיקה ופשוט התנתקתי מהם לחלוטין כי לא אהבתי אותם. אבל אני חושב שעידו ואני יכולים להיות אחלה דוגמא לזה. פגשתי אותו בקוסקו, ואחר כך טיילנו יחד בבוליביה. בהאזנגאטה, טרק הפרדות של קוסקו, גם בסלאר דה איוני, היינו מצלמים אותו רודף אחרי לאמות או אלפקות בניסיון לתפוס אחת. צעקנו לו שימהר כי הוא צריך לסמן וי גם על אלפקה אחרי שהחליט שהוא מזיין בחורה מכל מדינה. זה היה המקרה העדין, במקרה הגס היינו עוזרים לרדוף אחריהן או לפחות חוסם מהן את נתיב הבריחה.
כשישבתי מול המקלחת בסאן חואן, מקריא לכולם זמנים כדי שלא יבלו יותר מדי זמן במקלחות הגז, הוא התלהב מהעניין וחושב איזה סטלה הוא הולך לקבל. כשהוא נכנס ולא ענה לי כשקראתי לו, טיפסתי מכל הדלת לראות מה שלומו. הוא קפץ והבהיל אותי. כשטיפלנו באחרון המתקלחים, הלבשנו והאכלנו בו כי הוא ממש קיבל את זה קשה. הוא ישב מולו, חבר טוב שלו וצחק עליו כאילו היה תינוק שמטפלים בו. סיפרו לי פעם איך מזהים ישראלים באתר סקי. כשמישהו נופל ומתהפך, כולם מניחים יד על פיהם ועוצרים את נשימתם בדאגה. רק הישראלים מתגלגלים מצחוק בשלג.
ברגע שנפרדנו, זה השתנה. בטרק הקימסה קרוז, אני הייתי ה”ליצן”, רודף אחרי הפרות, מזיין את השכל, ורוקד על משטחי דשא עם חצאית מקומית שמצאתי ומנסה להיזכר בשירים של צלילי המוזיקה.
כשפגשתי מישהי ששנינו הכרנו, גיליתי איך הוא הפך פתאום להיות ה”אחראי”. כשהיא נכנסה להתקלח והפטנט המגניב של הבוליבאנים למקלחת התפוצץ עליה, הוא לא נשפך מצחוק. הוא הרגיע אותה, ונכנס, אמנם, קצת בטיפשות, לסגור את המים.
כי הכל יחסי, גם ההתנהגות.
loading map - please wait...
loading map - please wait...