26.05.2007
מה שלומכם נשמות?
איפה כרמן סאן דייגו? לאן לאן היא נעלמה?
מה שהדאיג אותי הייתה הכניסה לארה”ב אבל מסתבר שדווקא השכנים שלהם מצפון באמת יכולים לעצבן כשהם רוצים.
קודם כל לישראלים יש ויזה ל90 יום בקנדה. הטיסה שלי כמובן לארץ היא אחרי 90 ועוד 10 לערך. אחרי שהפאורנים סירבו להעלות אותי לטיסה עד שאשנה את התאריך הסתבר שהם לא יכולים לשנות לי אותו וסתם נהנו לדחות לי את הצ’ק אין.
אחרי שכבר נכנסתי לקנדה הפכו לי את התיק לחלוטין – משמע הוציאו לי גם את המוטות שמחזיקים את מערכת הגב. ולמה הקנדי הנחמד עשה את זה? מכיוון שעל התיק הקטן שלי היו שאריות של הירואין (א. ר’ פעם אחרונה שאתה מקבל את התיק שלי לוויאוואש. ב. א’ רוצה לחשוב שתי דקות…..)
ובכן שוב פעם הגעתי לעיר גדולה ולארץ חדשה בלילה – אני אף פעם לא לומד את הלקח לא לעשות את זה. לאחר ששוטטתי לי קצת בשעות הצהריים של הלילה מצאתי לבסוף את ההוסטל שבו חשקתי. הלכתי לי סוף סוף לישון לאחר זמן רב שלא ראיתי מיטה (מאז העיר שנקראת הוואראז ישנתי בעיקר על ספות שקי שינה וכיסאות של רכבות ומטוסים).
התעוררתי לי רק כדי לצאת לרחוב ולגלות שלמכולת ממול קוראים DELI HARLEM מה שהביא אותי למסקנה הלא נמהרת מדי שחבל שאף אחד לא אמר לי שנכנסתי “צא מפה לפני שיבעטו לך באשכים” – כמו שאמרו לאבא שלי שביקר פה פעם.
יצאתי לי לטייל ברחובות העיר ולרדופ אחרי רבעי דולרים כדי להתקשר לאנשים שיגידו לי להתקשר לאנשים אחרים שיגידו לי לבוא למחרת לראיון עבודה. כך רצתי לי ברחבי האי הקטן הזה שנקרא מנהטן במרדף אחרי טלפונים ציבוריים שעובדים. זה רק גרם לכל היום להזכיר יותר את “מת לחיות” יחד עם הסטיקרים שמופיעים פה על חצי מהעיר וטוענים ש-YIPI KA YAY MOTHERF**KER….
אני מחפש לי עכשיו דירה בלוח ידיעות אחרונות (מה רציתם שאני אקנה? הארץ?! גם כן חבורה של שמאלנים) ומקווה שכל הסיפור הזה עוד ישתלם לי בסופו של דבר.
ביי נשמותם
loading map - please wait...