01.07.2007
מה שלומכם?
אני כאן בניו יורק, עובד במובינג שזה בעברית “הובלות”. נכנסים לדירה, מעמיסים את כולה למשאית ונוסעים לדירה אחרת בתקווה שלא שברנו שום דבר. הגעתי לחברה שנקראת “תיבת נוח” (כמובן באנגלית) שכמו כל ששת החברות שנמצאות כאן באיזור כוללת הרבה ישראלים, סרבים רוסים וכמה אמריקאים.
כל הסיפור של העבודה הזאת הוא בעיקר טיפים שיכולים לנוע ממשום דבר לכלום ל-160 דולר ליום. זה אולי נשמע הרבה אבל רק תחשבו שרק על חדר מסכן אני משלם 125 דולר לשבוע.
ת’כלס זו לא עבודה קשה כמו שהיא נשמעת, משתמשים הרבה ב”דלים” (משטחים על ארבעה גלגלים) וכל מיני שיטות משונות של לחסוך בעבודה. זאת עבודה יומית, משמע שכל יום אומרים לי אם אני עובד מחר או שאני ב-OFF. זה די בעייתי להבין את הקטע הזה “מה אני? עוף? אה סבבה.” בינתיים נחמד הקטע של חמישה ימים בשבוע, למרות שכרגע אני עובד כאן כבר 10 ימים ברצף והיד עוד נטויה.
אני קם בחמש בבוקר וחוזר מאוחר בלילה. חוץ מלעבוד אני לא עושה כאן יותר מדי (מה שפותר את בעיית עלות המחייה – לא חיים). פעם בשבוע אני מתנחל אצל בת דודתי, שכרגע אני רושם מהמאחז שהקמתי להם פה בזמן שהם נסעו להם לסופ”ש. רוב העבודות של החברה נמצאות מחוץ לניו יורק בקונטיקט, שזה בערך שעה נסיעה. אותה אני מבלה בשינה על שמיכות בתא המטען. האמת יש שם קטע מגניב. יש חור קטן בצד כמו במצלמה, ואתה רואה את כל מה שבחוץ משתקף על החלק הפנימי של תא המטען – כמו סרט. חבל רק שזה הפוך, גם לכיוון הנסיעה, מה שגורם לך לאכול סרטים.
כמובן יש קטעים מצחיקים. נכנסים לבית ענק ובא לך לבכות מכמות הרהיטים ואז הלקוחה אומרת “אני רוצה רק את הספה, אתם יכולים לקחת את כל השאר…” יאללה – טלוויזיה, ספה, DVD… יש כמובן לקוחות שעוברים מבתי ענק לטירות גדולות יותר. או שאתה חוזר אחרי שעתיים של נסיעה מלקוחה ומגלה את המפתחות של האוטו שלה בכיס שלך…
את המצלמה שלי גנבו/איבדתי כך שאני מצטער לכל דורשי התמונות שבינכם (כך, דרך אגב, אני יכול להגיד “עשיתי את דרום אמריקה”)
אני מקבל כאן שיעורי פול ואתם יכולים לקרוא לי סלבדור למרות שאני יותר עסוק בלהעיף כדורים משולחן לשולחן.
מי יודע אולי כשאחזור לארץ מרוב “דלים” של ההובלות ומשחקי פול אני עכשיו שאני סלבדור דאלי
ביי
loading map - please wait...