July 29th 2007 – מזוודות

29.07.2007

“תחשוב מה היה קורה אם היה לי אקדח?”
למה שיהיה לך אקדח?
“טוב לא לי, למישהו אחר. אם הוא היה מגיע לשם, תחשוב מ…”
?למה שמישהו אחר יגיע לשם?
“לא משנה, תראה כמה זה קל…”
אבל מה יצא לו מזה?
“וואלה…”

ככה חזרנו לשיחות ההזויות שלנו, שהן כלום לעומת המציאות. הוא הראשון שעלה על הרעיון הפשוט הזה והראשון שבאשכרה הצליח למצוא אותי בזמן אמת בניו יורק (במה שמעטים ניסו ומעטים נכשלו). הוא פשוט התקשר למשרד וביקש את הפלאפון של הפורמן. למזלו עבדתי באותו יום כך שכפיר אומר לי “מישהו חיפש אותך”. אותי? מי כבר יכול לכל השדים והרוחות לחפש אותי?

כפיר הזה, גם כן משעשע. ראינו אבא עם 2 תיקים ואת הבת שלו סוחבת ארבע מזוודות.
תראה, הוא נותן לה לסחוב 2 מזוודות יותר ממנו.
“למה? הוא סוחב רק אחד יותר ממנה”.
מה? הוא סוחב 2, היא סוחבת 4. ארבע פחות 2 זה 2. אתה רוצה את זה באחוזים?
“כן, אבל אם הם היו מתחלקים במזוודות, כל אחד היה סוחב 3 מזוודות. יענו היא סוחבת רק אחד יותר ממנו.”
איכשהו זה היה נשמע לי הגיוני.

“חזרתי לניו יורק.” קבעתי עם הליצן הזה בסטורג’, שם הוא השאיר את התיקים כשיצא לחפש אותי. בנסיעה הארוכה הבייתה הוא סיפר לי מה הוא עשה בחודש האחרון. שבועיים בדרום קרולינה מוכר פופקורן עם בוס מזוין. בצפון קרולינה עושה קעקועי חינה לנערות שלצערו קטנות מדי מכדי להיות חוקיות. העיקר בסוף הוא הצליח לזיין את בעלת החנות כשהבת הקטנה שלה ישנה לידם (לי זה נראה סוטה).

אתמול הוא הצליח לסדר לעצמו מחליף אחרי ששלשום מצא טרמפ מדרום קרולינה עד לברונקס. והתארגן על עבודה אצל מישהי ב-17 דולר לשעה, לטפל לה בגינה. מדהים איך הוא זז. הוא לא חזר לישון בלילה בסוף, אחרי כל הבלגן שעשינו עם המפתחות. נשאר לעשות שבת אצל מישהי והתארגן על מקום להניח את הדברים בברוקלין. פעם ראשונה שמישהו גרם לי להרגיש שאם לא הייתה לי משפחה, אולי הייתי חייב ליצור קשרים עם אחרים, כמוהו. הקלות שבה הוא יוצר קשרים. כן, גם אצלי הדשא של השכן ירוק יותר.