25.12.2007
ככה עברו להם הלימודים, או ליתר דיוק – החוסר לימודים. שביתה שנמשכה סמסטר שלם. קיוונו שהשביתה תסתיים כדי שיהיה לנו קיץ, פחדנו שהיא תסתיים כי פתאום נלמד פי שתיים חומר.
חזרתי מטיול בואדי קלט. עם חבר מהאוניברסיטה, מפקד לשעבר של אחי וספרטני שטייל שלגופו תחתוני משולש בלבד (אחרי שבאחווה גברית מופלאה החליט שלא נעים לפינג’ן לבד במים, וכדאי שהוא יצטרף אליו בלבוש מלא – מתוך צניעות כמובן).
“כנראה שתצא לטייל שם גם שישי הבא.” אמרה לי אימא כשנכנסתי הבייתה.
“האחיינית של בת דודה שלך בא לבקר.” טוב.
“האחיינית של בת דודה שלך בא לבקר.” טוב.
לא היה לי מושג מה הגיל שלה. להגיד לכם שלא חשדתי שהיה כאן שידוך -בטח ובטח שחשדתי. חוה מספיק מסובבת כדי לעשות דבר כזה. כלומר היא זאת שאחראית לחלק הבינלאומי של המשפחה, ככה שאם יש מישהי שחושבת שמשהו שכזה יכול לעבוד זאת היא. מצד שני אני מספיק דפוק כדי לשוב שזה ששלחו אותה אלינו, רק כי היא במקרה בא לבקר, הופך את זה לסוג של שידוך.
כן, יש לי את הדפקה הזאת, שכל בחורה שמנסים להכיר לי, אני בטוח שמנסים לשדך לי. מצד שני עם אימא שלי ודודה שלי, זה לא באמת חוכמה. “זה שאתה פרנואיד, לא אומר שלא רודפים אחריך”. ויכול להיות שפשוט חוה טסה לניו יורק וזרקה אותה עלינו.
אני מגיע הבייתה מהאוניברסיטה, עמוס בתיקים ומן החדר קופץ החוצה פרואנית קטנה, שכשהיא נושקת לי, גורמת להעלאת קולות של התלהבות מצד ההורים שלי. בפעם האחרונה שראו אותי מנשק מישהי זה היה כשחזרנו מפולין. מצד שני לא הבאתי אף בחורה הבייתה אף פעם כך שזה לא באמת חוכמה.
חודשיים לפני זה, חזר אחי הקטן עם מקבץ הידידות שלו הבייתה. הוא נכנס פנימה ואמר שלום לאימא שלי. אחת הידידות הסתכלה עליו בהלם ואמרה “אפילו את אימא שלו הוא לא מוכן לנשק”.
החברה האחרונה שלו הייתה יותר בכדי לצאת ידי חובה. כשהם היו מגיעים הם היו נכנסים הבייתה – והולכים לישון במיטות נפרדות…
נרגעתי מהנסיעה המייגעת, עוד שעה נסיעה באוטובוס הדוסים, רק כדי לחסוך כמה שקלים. והלכתי לעשות את אחד הדברים שיותר קשה לי לעשות – להיות נחמד. אז התיישבתי מולה ודיברתי.
הדיבור שנסגר היה לסוע אל מערת הנטיפים בנחל שורק. מסתבר שאימא שלי דאגה להעביר את הילדה הזו סיבוב בשוק, שבה כל המוכרים דאגו להציע לה משקה….
או משהו בסגנון…