05.01.2008
נטשנו את א’ ואת חברתו ז’ ונסענו הבייתה. היה לי טרמפ לתחנה המרכזית עם חבר. נסענו הבייתה, חנינו ומשום מה לא עלינו הבייתה. נשארנו לשבת באוטו.
“אתה יודע שזה ממש מוזר, אצלנו אם ההורים היו רואים אותנו ככה הם היו בועטים אותנו הבייתה”
היא התייחסה לאירוע שהיה אתמול בבוקר. אחי וחברתו שכבו להם מכורבלים במיטה, וליטפו אחד את השני. אימא שלי נכנסה פנימה ישבה על המיטה ממול בעוד הם ממשיכים לחשש אחד את השני. האבוסרד שבדברים חילחל לאט לאט פנימה.
הגברת הדרום אמריקאית (חינוך צפון אמריקאי, אבל עם כל הכבוד היא עדיין דרום אמריקאית), מופתעת מן ההפקרות המינית שנהוגה בישראל?
הרגעתי אותה והסברתי לה שזו אימא שלי. (חוצמזה, כמובן הם לא בני 17, ולשכב זה כבר ממזמן חוקי בשבילהם אז למה שלא יהנו?)
כמה שניות של שקט שאחריהם הגברת התחילה לדבר ולהסביר לי כמה דברים. או לפי הגדרתה
“אתה צריך להבין שלפעמים אישה רוצה פשוט שיקשיבו לה.”
כמו עכשיו? שאלתי.
“כן, כמו עכשיו.”
“אתה צריך להבין שלפעמים אישה רוצה פשוט שיקשיבו לה.”
כמו עכשיו? שאלתי.
“כן, כמו עכשיו.”
היא לקחה את הכיסא אחורה והתחילה לדבר.
סיפור חייה – היא סיפרה על אבא שלה, אמריקאי עם משפחה יהודית. איך שכב עם אימא שלה והיא נולדה מקשר מחוץ לנישואין. כאשר אמא שלה הודיעה את זה לאבא שלה הוא פשוט לקח אותה, תינוקת בת שנתיים, והושיב אותה על המיטה והביט לה בעיניים וכשהחליט שהעיניים שלה זהות לעיניים שלו לקח אותה אליו הבייתה. איך בגיל שבע החליט אבא שהשם שאימא שלה העניקה לה אינו מוצא חן בעינייה ודרשה ממנה למצוא לה שם חדש. אחרי שעתיים לערך דפקה על דלת חדרו ואמרה לו את השם החדש שלה. את בטוחה שכך את רוצה שיקראו לך? שאל אותה. והיא הנהנה ברצון. היא סיפרה איך אבא שלה היה שולח אותה לכל החוגים הספורטיביים שיכל למצוא כשהוא דואג שתלבש את המכנסיים והחצאיות מיני הקצרות ביותר שהיה יכול למצוא בחנויות. סיפרה על איך הייתה מתעללת באבא שלה, שהייתה גורמת לו להגיד לו שהוא אוהב אותה ואז שולח אותה החוצה כדי שלא תראה אותו בוכה. דיברה על כך שהייתה בורחת מהבית לאחיותיה שעדיין היו גרות עם אימא שלה, לוקחת אותן לטייל על החוף. איך היא הייתה צריכה לטפל באחיות הקטנות שלה כשהן נעולות לבד בבית למשך ימים, כשאימא שלה הייתה יוצאת למסיבות כדי למצוא זיונים. איך היא צוחקת על אחותה הקטנה, הנוצרית עד מאוד, שהן לסביות והן רוצות לשכב ביחד ואיך אחותה בוכה מזה. דיברה על זה שיום החליטה להתאבד הרימה את הסכין הגדולה ביותר במטרה להוריד אותו לתוך הלב שלה… אבל אז צלצל הטלפון בדירה והיא שכחה מזה.
ממש סיפור חייה
גם הטלפון שלי צלצל, הטרמפ יגיע עוד עשר דקות.
הצעתי לה לעלות ראשונה, ג’נטלמן עאלק. היא סירבה. מצאתי את הפתרון לזה די מהר. הנחתי עליה את היד ועלינו ביחד הבייתה.
גם הטלפון שלי צלצל, הטרמפ יגיע עוד עשר דקות.
הצעתי לה לעלות ראשונה, ג’נטלמן עאלק. היא סירבה. מצאתי את הפתרון לזה די מהר. הנחתי עליה את היד ועלינו ביחד הבייתה.
נכנסנו הבייתה והתחלתי לסדר את התיק שלי באטרף, כלומר הפכתי את המטבח כדי לברר איזה אוכל אפשר לשדוד מהבית ולקחת לאוניברסיטה. א’ טילפן אליי: “נו, אתה בא? אנחנו כבר למטה”.
נכנסתי לחדר ונתתי לה את פיסת הדף שרשמתי עליה את הדוא”ל שלי. “אני אשמח לשמור על קשר, להתראות”. ויצאתי החוצה, כל מה שאני זוכר, זה כשהסתובבתי לסגור את הדלת היא שהיאעמדה שם. מביטה בי במבט ממש לא ברור של… אין מושג של מה. פשוט עומדת שם. העפתי בה מבט אחרון, משהו שאני אוכל לזכור – סיפור חיי
נכנסתי לחדר ונתתי לה את פיסת הדף שרשמתי עליה את הדוא”ל שלי. “אני אשמח לשמור על קשר, להתראות”. ויצאתי החוצה, כל מה שאני זוכר, זה כשהסתובבתי לסגור את הדלת היא שהיאעמדה שם. מביטה בי במבט ממש לא ברור של… אין מושג של מה. פשוט עומדת שם. העפתי בה מבט אחרון, משהו שאני אוכל לזכור – סיפור חיי
רצתי למטה, לרכב שיסיע אותי לעוד שבוע מדכא בלעדיה באוניברסיטה. שיט! איזה שבוע?! שנה, במקרה הטוב ביותר. אוי, אולי טוב שזה נגמר ככה?…