10.01.2008
רק אחרי ששלחת אותה הבייתה בקור רוח מקפיא עצמות, התחלת להבין כמה שהיא חסרה
לך. כמו ילד טיפש התחלת לשלוח לה מיילים שכאלה. ודחקת כמה מעטפות לאובר וויט שלה
שהחלטת לשלוח לה בדואר כי ה-20 קילו האלה יעלו רק 200 דולר בדואר מהיר במקום 560 דולר על המטוס. ולפעמים אני חושב שהייתי צריך להקשיב למה שאימא שלי אמרה לגבי בנות כאלה. אלא שאני לא בטוח שהיא אכן אמרה משהו, ואם כן בלאו הכי לא הקשבתי לה.
לך. כמו ילד טיפש התחלת לשלוח לה מיילים שכאלה. ודחקת כמה מעטפות לאובר וויט שלה
שהחלטת לשלוח לה בדואר כי ה-20 קילו האלה יעלו רק 200 דולר בדואר מהיר במקום 560 דולר על המטוס. ולפעמים אני חושב שהייתי צריך להקשיב למה שאימא שלי אמרה לגבי בנות כאלה. אלא שאני לא בטוח שהיא אכן אמרה משהו, ואם כן בלאו הכי לא הקשבתי לה.
שוברת לבבות קטנה, אני מחזיק את עצמי שלא לפתוח את המייל האחרון שהיא שלחה לי
אתמול לפחות עד יום שבת. נמנע מלפתוח את המסנג’ר כדי לא לדבר איתה.
אתמול לפחות עד יום שבת. נמנע מלפתוח את המסנג’ר כדי לא לדבר איתה.
אני חושב על מיליוני הגברים שעל כוס של בירה שאלו את החבר הטוב ביותר שלהם “מה
היא לא מבינה ב”אני לא אוהב אותך” ? או ב”את סתם היית סטוץ”?”. אני יכול לענות להם
כי זה בדיוק מה שאני עושה עכשיו. מחפש לי רמזים, משמעויות ותת משמעויות, הופך כל
משפט פעמיים. כל משפט תמים הופך להצהרת אהבה וכל הצהרת אהבה הופכת לשבועת
אמונים עם טבעת. גם בקריאה אחת של המייל אני מוצא הוכחות חותכות לכך שהיא עומדת
לעבור לכאן ולהתחתן איתי.
היא לא מבינה ב”אני לא אוהב אותך” ? או ב”את סתם היית סטוץ”?”. אני יכול לענות להם
כי זה בדיוק מה שאני עושה עכשיו. מחפש לי רמזים, משמעויות ותת משמעויות, הופך כל
משפט פעמיים. כל משפט תמים הופך להצהרת אהבה וכל הצהרת אהבה הופכת לשבועת
אמונים עם טבעת. גם בקריאה אחת של המייל אני מוצא הוכחות חותכות לכך שהיא עומדת
לעבור לכאן ולהתחתן איתי.
אני חוזר ומשכנע את עצמי שהיא בכל זאת בחורה פרואנית ועם כל החינוך האמריקאי של
אבא שלה, היא בכל זאת למדה לא מעט מאימא שלה. משחקת לי בלב, ושותלת לי את הרמזים הברורים האלה בכדי לראות התגובות שלי. רק כדי שאחר כך תוכל לרשום לי שעליי להבין שהחיים שלה הם בארץ אחרת.
אבא שלה, היא בכל זאת למדה לא מעט מאימא שלה. משחקת לי בלב, ושותלת לי את הרמזים הברורים האלה בכדי לראות התגובות שלי. רק כדי שאחר כך תוכל לרשום לי שעליי להבין שהחיים שלה הם בארץ אחרת.
כמה תמים הייתי כשחשבתי שכל מה שאני רוצה זה לשמוע ממנה שהיא לא אוהבת אותי.
ואז עם מלחם ופטיש אני אלחים בחזרה את הקופסא הקטנה שלי ואשכח ממנה. אבל גם אחרי
שהתנהגתי כמו ילד קטן וסחטתי ממנה בפולניות מעולה, שתמיד ידעתי שתהיה מועילה מתי
שהוא בחיי, את ההודאה “לא התאהבתי באף אחד בישראל”, “זו הייתה בסה”כ חופשה” ואולי חבל שבכלל הסתובבנו כאן בכלל, זה פשוט לא שינה כלום. חוץ מלהעלות את סף הכאב שלי לרמות חדשות, ולגרום לך לאבד תיאבון משך שבוע ולהשיל ממשקלך כמה ק”ג שדווקא היית זקוק להם.
ואז עם מלחם ופטיש אני אלחים בחזרה את הקופסא הקטנה שלי ואשכח ממנה. אבל גם אחרי
שהתנהגתי כמו ילד קטן וסחטתי ממנה בפולניות מעולה, שתמיד ידעתי שתהיה מועילה מתי
שהוא בחיי, את ההודאה “לא התאהבתי באף אחד בישראל”, “זו הייתה בסה”כ חופשה” ואולי חבל שבכלל הסתובבנו כאן בכלל, זה פשוט לא שינה כלום. חוץ מלהעלות את סף הכאב שלי לרמות חדשות, ולגרום לך לאבד תיאבון משך שבוע ולהשיל ממשקלך כמה ק”ג שדווקא היית זקוק להם.
זה גם לא שינה את העובדה שכל מה שאני עושה בחיים שלי מיועד למטרה אחת בלבד,
לרשום לה מה עשיתי במייל השבועי. להראות לה כמה גבר אני וכמה חזק אני. ואז היא היא
רשמה את מה שרשמה והצליחה למוטט את העולם הקטן שלי בפעם השנייה בפרק הזמן הקצר הזה.
לרשום לה מה עשיתי במייל השבועי. להראות לה כמה גבר אני וכמה חזק אני. ואז היא היא
רשמה את מה שרשמה והצליחה למוטט את העולם הקטן שלי בפעם השנייה בפרק הזמן הקצר הזה.
בסופו של המייל השבועי הוספתי הערת שוליים וציינתי שלא קראתי את המכתב שרשמה
וכנראה גם לא אקרא. את המכתב, כך טענה, רשמה כשבוע לאחר שחזרה לארצה, וכדאי
שאדע את שרשמה. היא ענתה ואמרה לי משהו בספרדית שניתן לתארו מ”אני רוצה אותך”
דרך “אני מחבבת אותך” ועד “אני אוהבת אותך”. למרות שרשמתי את מייל התגובה שלי
יומיים וחצי מאוחר יותר ממרחק של כמה עשרות אלפי ק”מ ממנה, עדיין נותר בי זעם בלתי
נדלה. היא ענתה ואמרה לי שעליי להבין שהיא גרה במדינה אחרת. את הזעם על המשחק הזה שילחתי בחבר הכי טוב שלי, שהתייעצתי בו בנוגע לעניין כולו מן ההתחלה.
וכנראה גם לא אקרא. את המכתב, כך טענה, רשמה כשבוע לאחר שחזרה לארצה, וכדאי
שאדע את שרשמה. היא ענתה ואמרה לי משהו בספרדית שניתן לתארו מ”אני רוצה אותך”
דרך “אני מחבבת אותך” ועד “אני אוהבת אותך”. למרות שרשמתי את מייל התגובה שלי
יומיים וחצי מאוחר יותר ממרחק של כמה עשרות אלפי ק”מ ממנה, עדיין נותר בי זעם בלתי
נדלה. היא ענתה ואמרה לי שעליי להבין שהיא גרה במדינה אחרת. את הזעם על המשחק הזה שילחתי בחבר הכי טוב שלי, שהתייעצתי בו בנוגע לעניין כולו מן ההתחלה.
לפעמים אני חושב שהיא משחקת בי והיא לא אוהבת אותי, לפעמים אני יודע את זה. בכל אופן אני נהנה מזה. וכך חולפים להם הימים. אף אחת לא מעניינת אותי וגם אם כן, המחשבה על האחת מייבשת אותי מיד. המחשבה על כך שיש לה שם חבר שחיכה לה כל הזמן הזה, מגיע מאוחר מדי ואני כבר מאבד עניין.
לפעמים אני שמח שאהבתי ולפעמים מקלל את עצמי על כך.
לפעמים אני רוצה לאהוב שוב אבל כל כך מפחד ובכלל לא יודע אם אצליח.
לפעמים אני חושב לעבור לפרו ולפעמים אני חושב כמה טיפשי זה.
לפעמים אני מדמיין לי מה אעשה כשהיא תבוא שוב לארץ ולפעמים מזכיר לעצמי שהיא כבר
לא תחזור לכאן. מה אעשה? אחבק אותה חזק? אתעלם ממנה לחלוטין? אנשק אותה בשנייה
הראשונה שאגיע לטווח הזה או שפשוט אנדב עצמי למילואים לכל פרק הזמן שתגיע לכאן.
אבל אני פשוט לא מפסיק לחשוב עליה.
לפעמים אני רוצה לאהוב שוב אבל כל כך מפחד ובכלל לא יודע אם אצליח.
לפעמים אני חושב לעבור לפרו ולפעמים אני חושב כמה טיפשי זה.
לפעמים אני מדמיין לי מה אעשה כשהיא תבוא שוב לארץ ולפעמים מזכיר לעצמי שהיא כבר
לא תחזור לכאן. מה אעשה? אחבק אותה חזק? אתעלם ממנה לחלוטין? אנשק אותה בשנייה
הראשונה שאגיע לטווח הזה או שפשוט אנדב עצמי למילואים לכל פרק הזמן שתגיע לכאן.
אבל אני פשוט לא מפסיק לחשוב עליה.