04.01.2008
כמובן שהגברת לא קמה לפני הצהריים, ואני ניצלתי את הזמן לקלל עוד קצת גלגלות אידאליות חסרות משקל חיכוך וגודל, וגופים נקודתיים. תהיתי לעצמי למה באמת יש רק גופים? למה אין גופות? אולי כי גופות הן חומר אורגני והרבה יותר מסובך לחשב ולחזות את חוקי הפיזיקה כלפיהן.
בסיום ארוחת הצהריים עלה הרעיון שאני אסיע את אחותי ובעלה הבייתה וגיסי ייתן לגברת תצפית מהר הצופים על העיר העתיקה ועל מדבר יהודה. הסעתי את אחותי ובעלה בחזרה הבייתה, הפעם החלטתי לשים דיסק יותר סימפטי לשמיעה נגיד קלאסיקה של וולט דיסני. השיר הראשון היה נחמד, אבל השיר השני בדיסק גרר תגובה חריפה מצד הגברת – היא כיבתה את הנגן דיסקים.
זה היה השיר “Kiss the girl” ששר סילבסטר לבחור ב”בת הים הקטנה” כדי שהיא תהפוך באופן תמידי לבת אדם ותישאר בארץ שלו.כלומר על היבשה.
ככה נסענו בשקט. זה היה אירוע מדהים ונדיר בייחודו. גיסי שתק. הוא פשוט לא דיבר. בדרך כלל כדי להשתיק אנחנו נעזרים בשתי שיטות. הראשונה היא לדחוף לו אוכל לפה. זו אפשרות מעוניינת אבל צריך לקחת בחשבון שישנה כמות מוגבלת של אוכל על השולחן וגם אנחנו רוצים לאכול קצת. האפשרות השניה היא שאחותי תנשק אותו, מה שלי באופן אישי יוציא את התיאבון. מצד שני עדיף לא לאכול כי אין לך תיאבון, מאשר לא לאכול כי אין אוכל.
אבל הפעם, הפעם זה היה שונה. הוא פשוט ישב בשקט בדממה מאחורה. שקט מופתי השתרר באותו. אני התענגתי עליו. כמובן ששילמתי עליו הריבית דריבית כשהייתי צריך להקשיב לכל התיאורים של גיסי, שאם עדיין לא הבנתם מאוד אוהב לדבר. לא חשוב על מה, איך, איפה ולמה. רק כמה – הרבה, הרבה מאוד. לתת לו להדריך אותה היה כמו לתת לחתול לשמור על השמנת, או יותר נכון על מגפון. אני לפחות נסיתי לתאם עם א’ לשבת באיזה בית קפה במרכז ירושלים. כמובן שזו הייתה התלבטות ארוכה מאוד, הרי ישנם עשרות בתי קפה שפתוחים במרכז ירושלים ביום שבת… (לא, אין. יש אחד וזה גם במזל, כי שכחו לסגור אותו בשישי והוא נשאר לעבוד מאז). ככה גיסי סיים לדבר, אחרי הרבה מאוד זמן, אני חייב לציין. ונכנסנו חזרה לרכב.
עברנו דרך ארומה, ושאלתי אותה אם היא טעמה אתה השוקו שלהם. היא קפצה בהתלהבות, עצרנו וקנינו לה שוקו. אני ניצלתי את ההזדמנות, חטפתי את המצלמה שלה והתאמנתי בתמונות פפארצ’י שלה מזמינה שוקו.
זרקנו את גיסי בבית שלו שאלתי אותה אם היא רוצה לחזור הבייתה או להצטרף אליי ואל חבר ולשבת בבית קפה.
זה היה קטע קצת בעייתי, גם ככה אני לא מבין בנות ולהבין אותה היה יותר קשה. להבין אם בדיבור שלה משולבת אירוניה או שהיא רוצה לחזור הבייתה. אני בכל אופן הבנתי את זה ככן. בשלב מסוים היא הסתכלה עליי והעירה שזאת לא הדרך הבייתה. כן, אני חייב לציין התעצבנתי עליה. לא בגלל שלא הבנתי אותה אלא בגלל שהיא החל להתבכיין לגבי זה שאסיע אותה בחזרה הבייתה. היא סירבה לרעיון הזה לחלוטין וגם לרעיון שאשים אותה על מונית ואשלח אותה הבייתה אם היא לא רוצה לשבת איתנו. היא החלה לטעון שאני שונא אותה, אני לא יודע אם זה היה כדי לסחוט ממני משהו או פשוט התרסקות רגשות ילדותית. בכל מקרה פשוט עשיתי מה שאני תמיד עושה כשאני סתם עצבני או רע, אטמתי את עצמי. כמובן שהיא העלתה רעיון הגיוני לחלוטין, אני אשב עם חברים בבית הקפה והיא – תחכה לי ברכב. זה כמובן הגיוני לחלוטין. אני אשב בבית קפה והיא תחכה באוטו. רק אחרי שהבהרתי לה מעל כל ספק הגיוני, שאין שום סיכוי שהיא נשארת באוטו ואני הולך לבית קפה (וכבר עדיף שפשוט נחזור שנינו הבייתה), היא השתכנעה לבוא לבית הקפה. היא החלה לחקור אותי בנוגע לא’, החבר שלי. איך הוא נראה, מה הוא עושה, האם יש לו חברה . אחרי שעניתי שאין לו, תהתה לעצמה בקול אם כדאי לה להתחיל איתו. עניתי לה ככל יכולתי. היא ענתה שאולי כדאי לה להתחיל איתו ומרחה את הליפסטיק ורוד 14 שקנתה יחד עם אחותי הקטנה שלשום במשביר.
א’ כמובן איחר ומכיוון שלא רציתי לשבת איתה לבד לפני שהוא יגיע לבית הקפה, נשארנו באוטו. היא ביקשה להירדם, אז כיביתי את הרדיו, אבל להישאר ולנעוץ בה מבטים היה קשה מדי בשבילי, יצאתי החוצה והסתכלתי עליה ישנה מבחוץ. עד שא’ צלצל וקרא לי לבוא.
זה היה קטע קצת בעייתי, גם ככה אני לא מבין בנות ולהבין אותה היה יותר קשה. להבין אם בדיבור שלה משולבת אירוניה או שהיא רוצה לחזור הבייתה. אני בכל אופן הבנתי את זה ככן. בשלב מסוים היא הסתכלה עליי והעירה שזאת לא הדרך הבייתה. כן, אני חייב לציין התעצבנתי עליה. לא בגלל שלא הבנתי אותה אלא בגלל שהיא החל להתבכיין לגבי זה שאסיע אותה בחזרה הבייתה. היא סירבה לרעיון הזה לחלוטין וגם לרעיון שאשים אותה על מונית ואשלח אותה הבייתה אם היא לא רוצה לשבת איתנו. היא החלה לטעון שאני שונא אותה, אני לא יודע אם זה היה כדי לסחוט ממני משהו או פשוט התרסקות רגשות ילדותית. בכל מקרה פשוט עשיתי מה שאני תמיד עושה כשאני סתם עצבני או רע, אטמתי את עצמי. כמובן שהיא העלתה רעיון הגיוני לחלוטין, אני אשב עם חברים בבית הקפה והיא – תחכה לי ברכב. זה כמובן הגיוני לחלוטין. אני אשב בבית קפה והיא תחכה באוטו. רק אחרי שהבהרתי לה מעל כל ספק הגיוני, שאין שום סיכוי שהיא נשארת באוטו ואני הולך לבית קפה (וכבר עדיף שפשוט נחזור שנינו הבייתה), היא השתכנעה לבוא לבית הקפה. היא החלה לחקור אותי בנוגע לא’, החבר שלי. איך הוא נראה, מה הוא עושה, האם יש לו חברה . אחרי שעניתי שאין לו, תהתה לעצמה בקול אם כדאי לה להתחיל איתו. עניתי לה ככל יכולתי. היא ענתה שאולי כדאי לה להתחיל איתו ומרחה את הליפסטיק ורוד 14 שקנתה יחד עם אחותי הקטנה שלשום במשביר.
א’ כמובן איחר ומכיוון שלא רציתי לשבת איתה לבד לפני שהוא יגיע לבית הקפה, נשארנו באוטו. היא ביקשה להירדם, אז כיביתי את הרדיו, אבל להישאר ולנעוץ בה מבטים היה קשה מדי בשבילי, יצאתי החוצה והסתכלתי עליה ישנה מבחוץ. עד שא’ צלצל וקרא לי לבוא.
א’ הופיע עם ז’ (בנוסף לזין הרגיל שלו), הידידה הקבועה שלו. הם שכבו פעם אבל הוא טען שהיא משתוללת במיטה וזה כבר מוציא את כל הכיף. בכל מקרה הגברת שאיתי, לא אהבה את הרעיון שהוא מופיע עם בחורה אחרי שהודעתי לה שאין לו חברה. נכנסנו לבית הקפה וישבנו באחד המקומות הנוחים הכורסאות המצופות עור שבפינה. הזמנו כמה דברים לאכול. אבל הגברת התעקשה לקחת לעצמה חתיכת מנה שרק בקושי סיימה, זה אחרי שסיימה לאכול ארוחת צהריים של שבת בצהריים בבית.
ניסיתי להראות לה פן אחר, איך הישראלים צוחקים על הכל, שזו סוג של דרך התמודדות. התחלנו לצחוק עליה ועל המדינה שלה, שאין לה תשתיות בסיסיות אפילו. המשכנו לצחוק עליי וסיימנו בא’ ובעובדה שהוא צרפתי. ניזכרתי בבדיחה על הצרפתיות ולמה הן אומרות “פרי” במקום פריז. הסברנו לגברת כבר את אותיות הא”ב והסברנו לה גם את המשמעות המיוחדת של האות השביעית על משמעויותיה הנסתרות. זה היה ממש משעשע לראות אותה מנסה להבין ואז פוערות את עיניה כשהיא מבינה, ובקושי מצליחה לבלוע את מה שלעסה.