01.01.2008
“מה אתה הולך לעשות עכשיו?” היא שאלה.
“לעבוד, העבודה משחררת” עניתי לה בדיכאון קל.
“אה”.
“לעבוד, העבודה משחררת” עניתי לה בדיכאון קל.
“אה”.
עלינו הבייתה. היא הסתערה פנימה בהתלהבות והכריזה בקול ששון ושמחה רבה על כך שבכיתי. זה כנראה לא עורר את התגובות שלהן ציפתה, אימא פשוט אמרה לה לשבת לאכול (אחרי הכל מי לא בוכה ביד ושם?). ישבנו לאכול ספגטי שאימא שלי הכינה מבעוד מועד, אני אומר לכם לשמוע כל כך הרבה על רעב רק גורם לך להיות רעב יותר.שלחנו אותה לעשות קניות עם אחותי הקטנה במשביר לצרכן.
בדרך לשם המשכתי את המסורת שלי לנסות ולתרגם לה את שירי הדג נחש. אספנו חברה נוספת שלה. באחת היציאות של מ’ (ולא רק מהצבא) הוא ראה את החברה של אחותי ושאל אותה “שלום גברת, את בא לכאן הרבה” ופנה לשאול את אחותי “ממתי את מסתובבת עם בנות 18?”. זרקתי אותן במשביר וחזרתי הבייתה, רק כדי לחזור ולאסוף אותן כעבור חצי שעה של לימוד, כי אחותי מיהרה לחוג הבלט שלה.
כך שיכולתי לשמוע ממקור שני (אחותי הקטנה) את הטירוף שאליו הגיעה הגברת כשנתנו לה סוף סוף לעשות שופינג. הטענה שלה הייתה, שאבא שלה לא נותן לה לעשות שופינג, “הוא מונע ממנה את נשיותה” טענה אימא שלי. אני באופן כללי קיבלתי את ההרגשה שאבא שלה היה מעדיף אותה בתור בן, שולח אותה לחוגי כדורגל, אייקידו וקרב מגע. למרות שהיא סיפרה איך שהוא היה דואג שתלך לטייל במכנס “דפוק אותי” וחצאיות מיני מחוץ לבית.
זרקנו את חברה של אחותי בבית שלה וחזרנו הבייתה. ד’ התארגנה וירדנו לאוטו. גם הגברת באה.
אני רק מוריד אותה למתנ”ס לחוג בלט שלה וחוזר, אין לך למה לבוא.
“אל תדאג, אתה תיקח אותי לאכול גלידה.” אה, טוב כי יש לי כח לסוע עד למרכז העיר ולבלות איתך עוד זמן. בכל אופן, הורדנו את אחותי הקטנה במתנ”ס ונסענו הבייתה.
“תוריד אותי כאן.” היא אמרה כמה מאות מטרים אחרי שהורדנו את אחותי הקטנה.
מה?
“אני רוצה ללכת ברגל.”
לא
“אני רוצה ללכת ברגל לא עשיתי ספורט היום.”
את לא יודעת את הדרך הבייתה.
“אל תדאג, אתה תיקח אותי לאכול גלידה.” אה, טוב כי יש לי כח לסוע עד למרכז העיר ולבלות איתך עוד זמן. בכל אופן, הורדנו את אחותי הקטנה במתנ”ס ונסענו הבייתה.
“תוריד אותי כאן.” היא אמרה כמה מאות מטרים אחרי שהורדנו את אחותי הקטנה.
מה?
“אני רוצה ללכת ברגל.”
לא
“אני רוצה ללכת ברגל לא עשיתי ספורט היום.”
את לא יודעת את הדרך הבייתה.
כן, סביר להניח שאני אידיוט, או שאני לא מבין את המשחקים האלה, או שאני פשוט לא משחק אותם. עדיין לא החלטתי.
ישבתי ללמוד עוד קצת עד שנשלחתי להחזיר את אחותי הקטנה (“מי פנוי בדיזנגוף?”) למדתי עוד קצת ונשלחתי לרדת עם הכלב.
חזרתי מהטיול עם הכלב ורציתי להיכנס וללכת לישון. וכמו בכל פעם בבית הזה, יש את אותה בעיה – אין מספיק מיטות. בדרך כלל אנחנו עובדים בשיטת המיטה החמה, אחד יוצא אחד נכנס.
ככה שלהביא בחורה לבית שלנו זה קצת בעייתי. אימא שלי, כמובן, לא בדיוק תורמת הרבה לרעיון הזה.
“א’ בחדר עם חברה שלו. אני יכולה לפנות לכם את השיש אם את רוצים.” היא אמרה לחברה של אחי כשהם נכנסו לבית.
“לא, תודה. אני לא רעבה.”
“אימא!” התעצבן עליה אחי. והסביר לחברה שלו – “היא לא התכוונה כדי לאכול”. הרבה פעמים אתה פשוט נכנס למיטה וישן איפה שיש מקום, לאף אחד אין באמת מיטה. הפעם היחידה שלמישהו איכפת זה שלסטלן עם הראסטות יש כינים בראש (או לפחות אימא שלי טוענת שיש לו כינים בראש).
“לא, תודה. אני לא רעבה.”
“אימא!” התעצבן עליה אחי. והסביר לחברה שלו – “היא לא התכוונה כדי לאכול”. הרבה פעמים אתה פשוט נכנס למיטה וישן איפה שיש מקום, לאף אחד אין באמת מיטה. הפעם היחידה שלמישהו איכפת זה שלסטלן עם הראסטות יש כינים בראש (או לפחות אימא שלי טוענת שיש לו כינים בראש).
אני נכנסתי לחדר שלי/ של אחי/ של אחי. לגברת פינינו לחלוטין את החדר של אחותי הקטנה (שגם בו אנחנו ישנים מדי פעם כשאין מספיק מיטות), ככה שהפעם לא יכלתי ללכת לישון שם. לישון בסלון לא בא בחשבון, אף אחד כבר לא ישן שם (למרות שאחותי ואחי הקטנים ישנו שם עד גיל 12 לערך).
שתי מיטות ושתיהן תפוסות – באחת שוכב אחי ובשניה שוכבת הגברת וצופה בטלוויזיה. הסתכלתי על אחי, הסתובבתי אליה וראיתי את המבט שלה בעיניים שלי. בלי לחשוב פעמיים קפצתי למיטה…
היה קצת צפוף בהתחלה, עד שדחפתי את כל הראסטות של אחי הקטן הצידה ופיניתי לי קצת מקום בין הכלב לחתולה. היא המשיכה להביט בי, עד שהתמקמתי, לא ברור לי מה בדיוק עבר לי בראש, אבל אני פשוט ניסיתי להירדם עד שהיא נרדמה. אין לי בעיה שהחרימו לי חדר מהבית, אבל שלפחות תישן בו (למרות שהיא מתלוננת בכל בוקר על הכלב ואחותי הקטנה שעושים לה תזמורת נחירות כל הבוקר).
קמתי להעיר אותה. לא הייתי צריך להעיר אותה. הייתי צריך לשים עליי מכנס וחולצה,להסיר ממנה את השמיכה וכמו שהעברתי את האחים הקטנים שלי מאות פעמים: יד אחת מתחת לראש יד שניה מתחת לברך. בדממה וברוך, בלי להעיר אותה לקחת אותה לאט לאט אל המיטה שלה. לכסות אותה בשמיכה טוב טוב, לנשק אותה על הלחי ולברך אותה בלילה טוב ובחלומות פז. אלא שהיא קפצה
מהמיטה ברגע שקראתי לה ועברה בזריזות למיטה שלה בחדר שפינינו לה. נכנסתי למיטה החמה והלכתי לישון.