26.06.2008
“אין, אין כמו הודו” אמר י’ ואני הסכמתי מיד.
שמענו את הרכבת נכנסת לאיטה לתחנה, מסוג הרכבות האלה שאתה יכול לראות רק
בהודו, שבכל מדינה אחרת כבר ממזמן היו יוצאות מהשירות בשל שטויות שונות (כמו לדוג’
שאפשר לפתוח את הדלת בזמן הנסיעה, או משהו בסגנון).
עולים ונדחסים, כמובן שאין שום סיכוי שאתה מוצא לעצמך איזה שהוא מקום לשבת שלא
לדבר אפילו על לנסות להיכנס פנימה אל תוך הקרון. אז אתה עומד במעבר, נדחס ונמעך.
הלחות והחום האלה, רק תגיד שלא התגעגת לכאן.
י’ מצליח איך שהוא לשבת ולהישען על הדלת של השירותים. כן, אלה שאסור להישתמש
בהם בתחנה כי הם לא יותר מאיזה חור בריצפה והכל נופל דוך פנימה.
הוא פותח את התשבץ ומתחיל להרביץ. אחרי כמה דקות, כשהוא נתקע הוא מתחיל לברר.
“חתול מדבר” קרקל
“אדמה עדינה” עידית.
“יאללה עוברים אל הבא.”
בתחנה הבא מתחיל להתרוקן קצת. גם אתה מצליח להתיישב ואתה מוציא את הספר שלך.
“בילי בלום אוהבת ככה”. ואתה כמובן שואל את י’ – מה בדיוק היא אוהבת ככה?
“נו מה אתה חושב? רק שתדע לך שזיונים בספרים זה הדבר הכי מחרמן. אבל אתה אוהב
אותן עם נעלי עקב גבוהים ותפוח בפה.” באוניברסיטה ניסנו פעם לשתול לו במחשב כמה
קבצי פורנו אחרי שטען כי המחשב שלו נקי לחלוטין. האתר תמונות הראשון שמצאנו היה
של פורנו, איך נגדיר, קצת אלים.
“אבל אתה קורא את כל הספר כדי להבין איך היא בדיוק אוהבת, וכולה יש שם איזה קטע
קצר.”
טוב, הרכבת רועדת והריחות מתחילים לעלות. כמובן אין סיכוי שלא תמצא מישהו שאתה
מכיר כאן, רק שי’ לא בדיוק מתלהב ממנו. “אני עדיין חייב לו איזה ספר.” למזלנו הוא לא
בדיוק נשאר כדי להתעניין יותר מדי בשלומנו.
וסוף סוף המסע המייגע הזה מגיע לסיומו, ואתה יורד בסבידור, מוקף בכל ההודים האלה
שלובשים מדים של חיל הים.
“אין, אין כמו הודו” אמר י’ ואני הסכמתי מיד.
שמענו את הרכבת נכנסת לאיטה לתחנה, מסוג הרכבות האלה שאתה יכול לראות רק
בהודו, שבכל מדינה אחרת כבר ממזמן היו יוצאות מהשירות בשל שטויות שונות (כמו לדוג’
שאפשר לפתוח את הדלת בזמן הנסיעה, או משהו בסגנון).
עולים ונדחסים, כמובן שאין שום סיכוי שאתה מוצא לעצמך איזה שהוא מקום לשבת שלא
לדבר אפילו על לנסות להיכנס פנימה אל תוך הקרון. אז אתה עומד במעבר, נדחס ונמעך.
הלחות והחום האלה, רק תגיד שלא התגעגת לכאן.
י’ מצליח איך שהוא לשבת ולהישען על הדלת של השירותים. כן, אלה שאסור להישתמש
בהם בתחנה כי הם לא יותר מאיזה חור בריצפה והכל נופל דוך פנימה.
הוא פותח את התשבץ ומתחיל להרביץ. אחרי כמה דקות, כשהוא נתקע הוא מתחיל לברר.
“חתול מדבר” קרקל
“אדמה עדינה” עידית.
“יאללה עוברים אל הבא.”
בתחנה הבא מתחיל להתרוקן קצת. גם אתה מצליח להתיישב ואתה מוציא את הספר שלך.
“בילי בלום אוהבת ככה”. ואתה כמובן שואל את י’ – מה בדיוק היא אוהבת ככה?
“נו מה אתה חושב? רק שתדע לך שזיונים בספרים זה הדבר הכי מחרמן. אבל אתה אוהב
אותן עם נעלי עקב גבוהים ותפוח בפה.” באוניברסיטה ניסנו פעם לשתול לו במחשב כמה
קבצי פורנו אחרי שטען כי המחשב שלו נקי לחלוטין. האתר תמונות הראשון שמצאנו היה
של פורנו, איך נגדיר, קצת אלים.
“אבל אתה קורא את כל הספר כדי להבין איך היא בדיוק אוהבת, וכולה יש שם איזה קטע
קצר.”
טוב, הרכבת רועדת והריחות מתחילים לעלות. כמובן אין סיכוי שלא תמצא מישהו שאתה
מכיר כאן, רק שי’ לא בדיוק מתלהב ממנו. “אני עדיין חייב לו איזה ספר.” למזלנו הוא לא
בדיוק נשאר כדי להתעניין יותר מדי בשלומנו.
וסוף סוף המסע המייגע הזה מגיע לסיומו, ואתה יורד בסבידור, מוקף בכל ההודים האלה
שלובשים מדים של חיל הים.