11.12.2006 – הר הגעש פוייאואה

על האוטובוס ל-Osorno מהפארק הלאומי.

התעוררתי אתמול מהשעון המעורר שלי. היה לי יחסית קל לצאת מהמיטה. התארגנו על עצמנו וזזנו. רק עכשיו, בירידה השנייה, הבנתי שסף הוביל את הירידות ואני את העליות או שמא אני את החלק הראשון עד הפיסגה והוא את השני, ממנה והלאה.

זה היה ללא ספק הר מטורף, למרות שהוא לא נראה כזה. הליכה משולבת של אדמה ושלג. בשלב מסוים ראיתי מימיני את החלק הפנימי של המכתש של הר הגעש פוייאואה, כיסיתי את הצד של הפנים עם הכובע והמשכתי ללכת כדי לא לראות והמשכתי ללכת על הקצה. הרוח הכתה אותי. ירדתי, ולבשתי מעיל רוח. סף הגיע “אנחנו על קצה המכתש” אמרתי לו. מעלינו הייתה פסגה גבוהה יותר שממנה רציתי לראות את המכתש. ברי שיכנע אותי להיכנס פנימה למכתש כדי להתגונן. נכנסנו ואכלנו טונה עם סויה ונקניק. התבהר קצת וראינו שזה לא המכתש, רק ערוץ. השארנו את התיקים מלבד מצלמה ובקבוק והמשכנו לטפס.

הגענו לפיסגה של הר הגעש, אלא שהעננים כיסו הכל. חצי דקה והכל התבהר, מכתש שמולו הויאריקה היא אסלה, הרי ענק מתחתם עמק ונהר שמוביל לאגם שבו רכס הרים שמזכיר מפלצת. מצד שני מכתשי שלג שמישהו תקע בהם פה ושם אצבע כדי ללקק את הקצפת. שכבנו על האדמה החמה והשמש חיממה מלמעלה. ככה התעפצנו לנו 40 דק’ על ההר. כשהגיע הענן התחלנו לרדת.

סף מוביל, החלטנו להימנע משלג אלא שהסתבר שדווקא לרדת בשלג הכי נוח. ניסיתי אפילו להשתמש בכיסוי תיק ככיסוי לתחת אבל לא הצלחתי להחליק. סף בילה את זמנו בהכנת סרטוני וידיאו ובתפילה לזוג שווצריות שיחכו לנו למטה. לקראת הביתן פגשנו את הזוג האנגלי שהתחיל לטפס. החלטנו ללכת על האוטובוס של שעה 10:30 מחר בבוקר ולקוות להקדים את הכרטיס לברילוצ’ה.

הגענו, התמתחנו (משהו ששכחנו אתמול) ובישלנו לנו את אותה ארוחת ערב. הדלקתי מדורה לגחלים שנוכל להעביר אותם אל האח שבתוך הביקתה, ומולה אכלנו.

בעת הכנת התה, הגיעו הבריטים, לפני כן הגיעה צרפתיה. סף כבר היה מוכן להתפשר עליה, אבל התברר שהיא אחת משמונה והשתלטה לנו על המדורה כדי להכין מרק לחבריה.

את האח לא הצלחנו להבעיר אבל הבריטים בכל זאת נישארו לישון בביקתה. סף התחבר לצרפתים וטען שהם מאוד ידידותיים כי הסכימו לדבר לידנו אנגלית. אני מצידי התכנסתי בתוכי עד כדי כך שברי שאל אותי אם הכל בסדר, אולי בגלל הנסיונות הכושלים שלי להדליק את האח. לא נשארנו למנה השנייה שהם הכינו וחתכנו למיטה.

למחרת בדילוג קליל החוצה ולמטה. תה וליפתן תותים שלא סיימנו (הייתי צריך לקחת אותו איתי). ירדנו במהירות. על הכביש ניסינו לתפוס טרמפים, ללא הצלחה. בהמשך הכביש, מישהו קופץ בדילגית, לידו עוד כמה חבר’ה ורכב. הסתבר שהם כנראה בודקים את המים בנהר. הגענו בדיוק לאוטובוס מאנטיקורה. באוסרנו קנינו כרטיס לברילוצ’ה ל-16:30 וביטלנו את זה למחר. אכלנו במסעדה יקרה (60 ש”ח לספגטי ומיץ), שאני צריך להפסיק לאכול בהן וירדנו להתעפץ על הדשא עד לאוטובוס.