24.01.2007
על אוטובוס בדרכנו לסן קרלוס דה ברילוצ’ה, ארגנטינה.
מחשבות עלו לגבי זוהר. האם פגעתי בה כשנמנעתי מלישון איתה בכפית (בטן אל גב) אחרי הלילה בברדק. לא עניתי לה ישירות רק הנפצתי והרחבתי סיפור על הצפיפות במוצב, איך עקב הצפיפות והמחסור במיטות היינו נאלצים לישון שני אנשים במיטה. הייתה הפעם שבו רועי וצנעני נדחקו יחד למיטה אחת אבל אני לא יכול להגיד שהם לא יכלו להימנע מזה (ללכת לישון במיטה שלא שלך), ודי נהנו מהקטע.
נמנעתי כי זו תהיה פעם ראשונה שאשכב במיטה עם מישהי. אחרי שראיתי מה שקרה שיצא לי לגעת במישהי כל כך הרבה (עפרה בקרטרה), עד שהתרגלתי לזה. איך יעמוד לי כשאכנס איתה למיטה, לא מעבר לזה. ואם זה יהיה מעבר לזה? קודם כל אין לי קונדום ודבר שני אני רוצה. אם יעמוד לי ונזרום הלאה? עצרתי את עצמי והלכתי לישון לבד במיטתי, מה גם שכל כך חם כאן (למרות שלו רק בגלל המזגן שבחדר שלהן שווה…).
הגברת המדוברת יושבת לידי עם כנרת והן נהנות להנפיץ משחקים משעשעים כדי להעביר את הזמן באוטובוס לברילוצ’ה (זוהר לא מסוגלת לקרוא ולא אוכלת הרבה, שזה מה שאני בעיקר עושה בנסיעות וכמובן ישן). גם אני אצטרף לאחד, אותו אחד שעדי קראה לו “אורגיית דרום אמריקה הגדולה”, שבו היא נמנעת מנשיקתו של בחור שככל הידוע לי יש לו חברה (ע”ע נוגה הפייטרית הבחורה הישראלית הראשונה שהכרתי שהקיפה את הטורוסים. לא כולל הדיילת מההרצאה ב”למטייל”), וזה עקב כך שהפסיד במשחק הג’נטלמן שבו הוא המשיך לשבת ולדבר בעוד היא עומדת. במקום להציע לה לשבת או לעמוד יחד איתה.
למה אין לי קונדום? מעולם לא קניתי כי לא הזדקקתי לו. עצם המחשבה שמטרת הקשר שלי עם בנות הוא למטרת זיון. כשאכנס לבית המרקחת ואקנה אחד, זו תהיה התבגרות, בחתיכת קפיצה.