22.07.2008
לא ראיתי אותה משהו כמו שלוש שבועות. סוף שבוע אחד היא בילתה בלונדון ועוד סוף שבוע אחד באי הארוך אצל אבא שלה. התקשרתי לראות מה שלומם, אחרי שהתחמקתי מזה עד כה בזה שהתקשרתי אליהם הבייתה עד כה.
כשהיא הייתה בלונדון התקשרתי כדי לראות מה שלום בעלה. לא ציפיתי שיזמין אותי אבל גם לא ציפיתי לשיחה כל כך ארוכה, ולא היו לי רבעים. הפעם התכוננתי לכך נפשית וכספית. אך הפעם השיחה הייתה קצרה והסתיימה בהזמנה לארוחת ערב.
כלומר אם אני לא אעבוד מחרתיים, כמו שלא עבדתי היום. תהיתי לעצמי האם אני עובד כזה גרוע או שבאמת אין עבודה. אתמול הודיעו לי שאין עבודה באופן גורף, מה שגרם לי להרגיש קצת יותר טוב – צרת רבים היא חצי נחמה (מצד שני היא נחמת טיפשים, משהו שאני כבר יודע, הרי אני עובד בהובלות).
בניגוד לפעם האחרונה, שבה כמעט לא ביליתי בביתם, אלא ביום האחרון, הפעם פשוט לא השאירו לי מפתחות. תיכננתי להכין להם פסטה ושניצלים אבל הם כבר אכלו בדרך יחד עם הבן דוד היפני שלה. מה שכן, כמעט גרמתי להם התקף לב כשפתחתי להם את הדלת.
כשהגעתי היא הייתה עסוקה בניקוי וסידור של בית של מתבגרים, לפי הגדרתה. “כולם רוצים אישה שתנקה ותבשל כל הזמן” הסבירה לי, “גם אני רוצה אחת כזו”. לבסוף התיישבה על הספה מולי, היום הראשון של החופש הגדול שלה והיא קמה די מוקדם, ישבתי מולה על הכורסא. כן היא סיימה את העבודה שלה שם והיא בחופשה עד תחילת השנה הבאה.
היא זרקה לעברי בובה של כלב. “הם נתנו לי את זה אתמול, כשעשו לי מסיבת פרידה.” הוא היה כבד. “את יכולה לבשל אותו אם את רוצה – הוא מלא באורז”. היא צחקה. “זה היה הסגל.” אמרה ונשכבה. “היה לי הרבה יותר קשה עם כל התלמידים שנקשרו אליי. כנראה בגלל שיותר הקשבתי והייתי יותר מעשית.” הקשבתי לה, היא הסבה את ראשה והמשיכה לדבר. “הייתה מישהי שממש הקשתה עליי וטענה שאני זונחת אותה ולא יהיה לה על מי לסמוך. מלמדים אותנו שפרידה זה תהליך, ולכן מודיעים להם חודשיים מראש. אולי שכחתי להודיע לה.
“היה גם איזה תלמיד סיני שממש היה לי בעיה איתו. הוא היה ממש מכה. הוא כל הזמן היה שואל אותי שאלות אישיות ורוצה לחבק אותי. לא הצלחתי לשים לו גבולות. הוא דיבר איתי פעם כשהייתי ליד אחי וממש התחרפנתי ממנו. אחי שאל אותי למה אני מגיבה אליו ככה, בצורה כל כך מוגזמת. וזה נחת אליי.
“בכל שיחה, יש את מה שאומרים, ויש את מה שחושבים. בלימודים היינו עושים שלוש עמודות – מה הוא אמר, מה אני אמרתי ומה באמת חשבתי. היינו יושבים ומנתחים את זה. הסיני הזה היה הבחור הסיני היחיד שהכרתי מלבד אבא של חברה שלי כשהייתי ילדה קטנה. וביומההולדת שלי בגיל 7 הוא ניסה לנשק אותי, נשיקה אמיתית על הפה. קראתי גם מאמר שאומר שסיניים צריכים ממש להכיר את מי שהם מדברים איתו כדי להיפתח אליו. לא כמו אמריקאי שלא צריך להכיר את היועץ שלו בכדי לדבר איתו.
“מאותו רגע הכל היה לי הרבה יותר ברור איתו. פשוט הבנתי שככה התרבות שלו,עניתי לו לגבי כל שאלה שהוא שאל אותי. כבר לא פחדתי שאני לא יודעת להציב לו גבולות.
“אבל הבחורה הזאת ממש עוררה בי רגשות אשמה. אומרים שכל פרידה מזכירה לך את כל הפרידות שהיו לך עד עכשיו, וכוללת את כל הציפיות שלך מהפרידות הבאות. היא פשוט גרמה לי לסגור את הדלת של המשרד שלי ולבכות במשך 10 דקות.” דמעה זלגה מעינה השמאלית. קמתי להביא לה ממחטה.
” אבל זה היה יותר מזה שהיא בכתה, ממש התייפחתי שמה. ישבתי וחשבתי על זה אחרי זה. רשמתי את זה. חשבתי גם על הפרידה של ההורים שלי, הלכתי עם אבא שלי וחשבתי שאני נוטשת את אימא שלי.
“אלה דברים שאני צריכה עוד ללמוד. אבל זה גרם לי הרגשה כאילו פגעתי בה….”
ניסיתי לעודד אותה. להסביר לה שככה לומדים – מטעויות. ובסיכומו של עניין היא הועילה להם ובעיקר לבחורה. גם אם היא פגעה בה בפרידה. היא עזרה לה בייעוץ ובסוף זה היה לה טוב.
היא חייכה.
loading map - please wait...