03.01.2008
תיכננתי לנוח קצת מהלימודים וללכת לסרט עם חבר בתיאטרון ירושלים. למה שם? כי רק שם הקרינו את הסרט שהוא כבר מזמן רוצה לראות – OUTSOURCED. אולי אם הייתי רואה את הסרט הזה אז, דברים היו נראים אחרת לחלוטין… בכל אופן, הבנו שכבודו נשיא ארצות הברית, גורג’ בוש, החליט לבקר בעירנו הקטנטונת ולכן יחסום בערך את כל צירי התנועה בעיר. מה שאומר שגם עם מסוק לא היינו מספיקים להגיע לסרט, ורק למען הסר ספק – לא היה לנו מסוק.
אחרי שחזלש”תי את העניין, ביקשה הגברת ללכת בכל זאת לסרט. עברנו על רשימת הסרטים באינטרנט ולבסוף נבחר כמובן סרט נעורים אמריקאי טיפוסי. אני מניח שהייתי צריך להבין שכשאתה הולך עם מישהי לסרט שנקרא “אף פעם לא אהיה שלך”, אתה צריך להבין את הרמז. דאגתי לחבוש כיסוי ראש נאה שבו לא יוכלו לראות אותי.
אחרי בילוי מהנה בתור לכרטיסים – שכלל בעיקר ילד אחד שהיה צריך לקנות לכל אחד מה-17 החברים שלו כרטיס לסרט עם הנחה מחברת סלולר אחרת. נכנסנו לסרט. כמובן סרט קלאסי:
איזה יופי הם מתאהבים כמו ילדים קטנים, הם קופצים על המיטות שלהם (במקום לעשות את מה שבאמת עושים במיטות…), ומצחקקים ונהנים. כן, זה וכל החרא האמריקאי הזה של אהבה ושלום ואחווה עולמית ופלץץץץץץץץץץ…. מצטער, כנראה ברח לי. היה איזה קטע שהילדה המתבגרת ערמה את כל בובות הברבי הערומות והמסכנות שלה בערימה גדולה. האימא הנחמדה שלה, לא בדיוק התלהבה מהרעיון. “זה נראה כמו מחנה ריכוז”. אמממ מתאים להיום בבוקר, הם פירקו את הערימה והתחילו לשחק בברביות ובבעל שלהן. עד שלילדה המתבגרת נמאס והיא החליטה להטיל כשפים כדי שהילד הזה יתאהב בה. “גם אימא שלי עושה את זה, אבל אני לא מאמינה בזה.” אמרה לי הגברת. חזרנו הבייתה, אני לישון וללמוד והיא להציק לחברות שלה ולהראות לי את כל התמונות שלה מהבית, וכל מיני מערכונים שהיא מכירה מהאינטרנט. אני נטשתי את העניין די מהר ועברתי למחברות שלי ולקלל את קפלר. היא לא עברה על כך לסדר היום, אחרי שדאגה להציק לי טוב טוב, גייסתי את החתולה לעזרתי כמגן חי, מה שהיה מועיל מאוד כנגד תרגילי הקרב מגע שלה. התיישבנו והתחלנו ולעבור טוב טוב על כל הספר שאבא שלה דאג לשלוח איתה לכאן בתור מתנה.