סאן חואן San Juan del Rosario (בוליביה)
כן זה קשה ועם כל הכבוד לקידוש ביום שישי, טקס כזה לא עושים באוטובוס גם אם אתה מוקף ישראלים, שמה לעשות חוץ מלהזכר מדי פעם שצריך לעמוד דקה, לא עושים הרבה. קצת קשה להתרכז עם סרט אקשן טיפשי של ואן דאם וחבורת אנגלים שמתעקשים להזכיר את השורש kcuF על כל הטיותיו, צורותיו וגופיו השונים (יש הרבה יותר ממה שאתם חושבים).
אני קורא דפי עד שהדפסתי, ההורים של סבא. השאלות מתחילות לרוץ, על סבא ועל ההורים שלו. לשאול את סבא ז”ל עליהם כבר אי אפשר ואולי אפשר למצוא עוד קצת מידע מדפים אחרים. אבל כל כך מעט, שני דפים שמסכמים את חייהם, עם יותר שאלות מתשובות.
רק שיר אחד, שיר שואה אחד מאוכסן בנגן שלי. לא מהקטנים והמעוכים האלה, אלא כזה שמכיל כמעט 2,000 שירים. אפר ואבק של יהודה פוליקר. שיר יפה אבל כמה פעמים אפשר כבר לשמוע אותו? לאט לאט אני מתמוסס בחזרה למציאות . לא מצליח לגרור את האמריקאי – יהודי שלצידך לאיזה דיון מעניין או עמוק בעניין.
פעם ראשונה שאני באמת מרגיש צורך באיזה פעולת צופים של מיטל, שתחדש, תרגיז, תהפוך, תעצבן ותגרום לך לחשוב.
מכרות היוקרה של דרום אמריקה, פוטוסי, שם אתה “מבלה” את החג. יורד פנימה ורואה את הכורים שעדיין עובדים כמו לפני מאות שנים, דמויות של מלך האינקה בצד אחד ודמויות של הכובש הספרדי בצד השני. “אתם סולחים להם?” לא, עונה המדריך נחרצות. “אז למה יש לכם בובות שלהם?”. כי זו ההיסטוריה שלנו, ואין טיפת זעם בקולו. אחד מבתי הקברות הגדולים, אם לא הגדול שבהם – 8 מיליון איש שמתו בעבדות. זמן מרפא הכל, ואולי גם אצלנו זה יהיה כך. חושב לעצמך ונזכר במטרה. הספרדים ביקשו להרוויח כסף ולא להשמיד את הקצ’ואה (שמם האמיתי של בני האינקה) עד האחרון שבהם. לעומת הנאצים.
הכל מתדרדר בסוף לצחוק. גם המקלחות. אלו שעובדות על גז בישול ודולפות. אנשים נכנסים להתקלח ויוצאים משם רועדים ומסטולים על כל הראש. רועדים על ספסל בחוץ, עטופים בשמיכות ושקי שינה. “אני” היא אומרת לך “לא חוזרת למקלחות הגזים האלה.”
והם כולם מסתכלים עליך כאל משוגע כשאתה מתחיל לצחוק.
הדגמת פיצוץ חומר נפץ – מכרות פוטוסי
מתכוננים לרדת פנימה למכרות
מזבח לאלי המכרות ביד של המדריך יש בקבוק של אלכוהול . זה לא למנחה לאלי המכרות, אלא כדי לשתות…
loading map - please wait...