13.12.2006
כל מה כבדות הכל הזו? יכול להיות שאני מרגיש שקשה לי להיפרד מהן, מהבנות. הרי כשאני מדבר עם סף על ה”בנות” אני מתייחס אליהן. כי הן הבנות של הטיול מבחינתי. ייתכן שאני מרגיש שקצת קשה לי לסגור את הפרק הזה? אולי אני אראה אותן בפסטיגל אם בכלל ומה הסיכויים לזה? אפסיים? אולי פשוט קשה לי להיפרד באופן כללי?
או שמא אני מפחד לעזוב אותם (כולל את סף מעט) לטובת ברק וזוג חברים שאחד מהם ראיתי פעם אחת בחיי ואחד שלא ראיתי בכלל?
השפה שלי כואבת, ייתכן שזו פשוט עייפות העיכול? שתי צלעות שאכלתי למרות שלא הייתי רעב במיוחד? לפני זה אלפחורס וכוס קולה במצפה. פוצצתי את עצמי, לא ישנתי ומצאתי את עצמי אוכל עוד ועוד וגורר את עצמי אל המיטה, נגרר ברחובות.
איחרנו להן כמו במחנ”ק בכיתה ה’. מצאתי את עצמי בוכה (לא באוטובוס עם איילה כהן) ביער. כשחזרתי היה על השפה פצע, פצע חום כמו שאימא שלי קראה לו. אבל בן גיל , הודיע בגאווה שבכיתי מגעגועים הבייתה. רק הוא חזר לי עכשיו ויכול להיות שהוא ממש קרוב (הרי טסנו באותו יום לסנטאיגו).
“איזה עולם נפלא” ניגנו במסעדה של הרכבל. זה היה באיחור שסובב אותי כל כך? הרי הן כבר סיימו לאכול וישבו איתנו מתוך נימוס או פגישה. הרגשתי כל כך רע שאיחרנו, לא רציתי להגיע למצב של לגרום להן להרגיש רחמים עליי, לכן צחקתי אבל הרגשתי את הכבדות הזו.
50 פסו ארגנטינאים על משחה (75 ש”ח). ייתכן ואלה געגועים הבייתה? שהשיר הזכיר לי את הסרטון של תמי? (גם ככה כמעט בכיתי שעשיתי אותו ושמעתי את השירים).
שוב ויכוח על מצעד הגאווה בירושלים. ייתכן ובאמת יש לי חום? שאני מרגיש חולה או לא מרגיש טוב?
או שזה מה שקורה לי אחרי פרק זמן מסוים שאני שוהה בחברת אנשים?בשלב מסוים הביטול העצמי, זה מה שגורם לברי להרגיש כל כך טוב, שאני בולע כמו מטורף כל דעה, כבד עליי מדי. כל מי שאינו מסכים איתי רוצה ברעתי, גורם לי להרגיש חוסר נוחות. הרי אני נחמד בתור דמות משנית ותו לא, כזה שיאיר את הדמות הראשית. המלצר שמהלל את השף, לא השף שמכין את האוכל, לא הסועד שלמענו מבשלים והוא אוכל, אלא פשוט מלצר.
מלצר של החיים?
loading map - please wait...