לא יצאנו לפאב
החבר’ה יצאו וחזרו, “אין שם כלום” אמרו
הערתי את ברי (אתמול הבנתי שזה לא קיצור של השם הפרטי שלו, אלא של השם משפחה. כשהשם הפרטי הוא בוריס במבטא, רוסי כבד), שנרדם עם ביגוד – עזוב אין לי כוח
שיחקתי איתם יניב, נאה, משעשע, עד 3 בבוקר. גם הם חשבו שאני מטייל כבר חודשים בגלל השיער. התחיל לרדת גשם, ביטלתי לעצמי את טרק הנמלים היומי
Puyhue קמתי ב-12 וסיימתי את הפסטה. יצאתי עם ברי אחרי שהחלטתי לצאת לבד להר הגעש
הוא הצטרף. הוא קנה קצת אוכל, ניסיתי לדבר עם המשפחה (לא ענו).
טיול סוסים למעיין הנסתר של פוקון. טיול של רכיבה ומעט דהירה, אבל נחמד לטיול סוסים ראשון שלי. מפל נסתר של 8 מטר מוחבא ב”חצר האחורית”. דני מנסה בכל כוחו להתחיל עם מוניקה, המדריכה שהובילה אותנו. חזרנו והתארגנו לטרק
כביכול “דיברתי” עם ההורים – יושב כמו אידיוט ומדבר לעצמי בסקייפ בזמן שהם עונים לי ב-אייס.סי.קיו. בערב אכלנו שקשוקה וסלט ושילמנו לג’ינה על הלינה. החבר’ה של דני שהגיעו התחילו להריץ סיפורי לוט”ר
דבר ראשון הכלבים ישנים כאן זרוקים בכל פינה וישנים בפתחי חנויות ומקומות כאלה בלי שום בושה או חשש
דבר שני עם סף שוב צף ועולה עניין האגו שלי. אני מחליט – ניצחתי, ברי מחליט (כלומר לוקחים את עצתו) – אני מפסיד. שום שיקול דעת נקי, רק מלחמה עיקשת. עם הבנות זה לא היה קורה. כשנכנסנו למק’דונלדס לא הפסדתי ולא ויתרתי. לא הרגשתי רע עם עצמי
עלינו על האוטובוס לאוסורנו. שני כלבים משחקים ברציף
כשאחזור מהטרק אשלח מייל
מה שכן ברי העלה נק’ מעניינת , שנועה (הארכיטקטית האנרגטית) התחילה לפתח אצלי – “השאלה כמה לגונות ואגמים אפשר לראות?”. באמת כמה? מה כבר ההבדל הגדול? ואם אתה מרגיש שזה כבר מיותר, כל לגונה רק תחדד את זה. כמו העניין שעלה אצלי בנוגע לערים, כבישים, בניינים, שכונות – לא אלה החשובים בערים. כי ערים הם קודם כל בני אדם. ואם אני באמת רוצה קודם לראות תרבות זה הרבה יותר מבנייה – זה האנשים. וזה הנק’ שבה ברי הצטרף וטען שהאנשים הם החשובים – כל אדם הוא עולם בפני עצמו. ויש כל כך הרבה עולמות לראות והם כ”כ שונים אחד מן השני.
ובכל זאת אחרי קניית האוהל כ”כ בא לי לטייל, והוא הצטרף, תיקון – הולכים ביחד
loading map - please wait...
במסלול למפל
רוכבים על סוסים וברקע ההרים
המפל