מחנה ראשון בטרק הוויאוואש
זו הייתה תזכורת טובה. ערסים.
“מישהו לרוץ איתו” הזכיר לי אותם קודם. לא החמודים והקטנים האלה שמחבקים אותך בגלל שאתה ישראלי, אלה שאתה מקנא בהם לפעמים. כי כל המקום הזה הוא בכלל על הזין שלהם. בגלל זה הם כל כך נהנים אולי הכי נהנים כאן. “יאללה טסים לדרום אמריקה, ובאמת עושים מה, למה, כמה, איפה, איך שבא להם.”
אבל אלה? או, או, כבר שכחתי מהם לחלוטין. עד שחבר שלי אכל מהם פיצוצים בליפתא, ונזכרתי שהם שם, מחכים במולדת.
את הנסיעות שלנו העברנו בעיקר בשירים, שאת המילים שלהם (טוב לפחות את המנגינה) מישהו מאיתנו ידע. השאלה הראשונה שלי כשנכסנו לוואן הייתה כמה זמן יש לנו לשיר, מאיה לא הספיקה לענות לי.
ישבנו מולם כל הספספלים במשרדי חברת התעופה. כשראיתי כמה עולה שם סכין, חשבתי אם משתלם לקנות אחד. תהיתי לעצמי כמה עולה סכין קומנדו כזה בארץ, כי כאן הוא עולה 30 שקל ומצ’אטה עולה 15 שקל. “300 שקל ואני שונא את הבוליביאנים האלה!” ירק לכיווננו. מאיה שאלה אותו אם הוא קנה אחד, ואני בתמימותי לא הבנתי מה ‘כפת לה בכלל. הוא לא קנה ואנחנו לא הבנו את מזלנו עד שעלינו לנסיעה לשדה.
“בדיוק 5 שניות” הוא ענה לי מאחור. “עד שהנעל שלי פוגעת בראש שלך”. כן, אם הוא היה קונה אחת, נעל בראש הייתה המשאלה שלי.
טסנו איתם בחזרה ל-לה פאז. מה עושים בדרום אמריקה שמחכים? משחקים קלפים. דרך אגב בגלל שמאיה הייתה מוצמדת לפק”ל קלפים, היא שיכללה את החוק וניצלה כל שנייה מיותרת למשחקי קלפים (שברובם היא ניצחה). מצאנו שולחן קטן והתיישבנו סביבו כמו חבורת מהמרים (כשהבחור עם מצחיית הדילרים משלים את ה”לוק”) למשחק אסהול. לא כמו שלמדתי בג’ונגל, אלא את ה”חוקים שלהם” (שאתה אף פעם לא מבין אותם, רק אחרי שמשחקים). באימא שלי, פעם ראשונה שראיתי ת’ילדה הזאת כל כך שקטה. בצדק, היא פחדה. וגם אני.
אחרי שסיים לקלל את הבוליביאנים, את אימא שלהם, את הלחות, את היתושים, את שני חבריו על הוריהם, אחיהם, אחיותיהם, דודניהם, בני דודיהם ואחייניהם, הסביר לנו את החוקים שלהם.
לא הבנתי יותר מדי את החוקים, ולמרות שבמשחקים בג’ונגל הייתי מפסיד כל משחק, אבל ניצחתי משחק אחרי משחק. הסיפור הזה רק הרגיז אותו יותר. לאורך הטרקים האחרונים אימצנו את בדיחת ה”ערס השופט” של נאור ציון. מגיע לאתר הדקירה ושואל מה קרה. “דקר אותו” עונים לו. “למה?” מתעניין השופט. “קילל את אימא שלו” ואז מביע השופט את דעתו המשפטית בנידון – “אהה! לא היה צריך לעשות ככה.”
הערס הזה היה דוקר אותנו בגלל שניצחנו אותו במשחק קלפים סתמי, רק שלא היה לו סכין…
loading map - please wait...