08.08.2007
הייתי בטוח שכל הסיפור הזה יגמר באותו רגע, ולהפתעתי המשכתי גם אחר כך.
מה שנתן לי את הביטחון היה העובדה שאף אחד לא מכיר אותי: ידידים מבית ספר, אבא, בת דודה שנייה, אחיות, אימא, דודים, חבר’ה מהצופים, דודים, חבר’ה מהצבא, וכן הלאה והלאה. גג, גג מישהו מהעבודה, ומהם ממש לא ‘כפת לי.
אין פה אף אחד שמכיר אותי כאן, בעיר הגדולה הזאת בלי החיילים. אני יכול לחטט לי בפחי האשפה ככל שתאווה נפשי. לקח לי זמן להתרגל למבטים, וגם איתם עדיין לא השלמתי לחלוטין. אבל בסופו של דבר מי הם בשבילי?
בהתחלה היו הבת דודה השנייה (סבתא שלי וסבתא שלה היו אחיות) ובעלה. אליהם הצטרפו אמא שלה וחברה לחיים, הבן הנוסף שלה וחברתו לחיים (כל כך הרבה חברים לחיים, ולי אין לא זה, ולא זה)
האטתי. אולי בכל זאת מישהו מהם רואה אותי? הרי חיטוט שכזה, הוא איתות מובהק למצוקה כלכלית שאינה קיימת אצלי. יכול להיות שאני כן רוצה עזרה שכזו, פשוט מפחד? אולי כל הקטע הוא בכלל פנטזיה מימי הילדות שלי, כשהייתי חולם כמה כיף היה לו הייתי קוסם, שיכול למלא את כל שקיות הממתקים והחטיפים שמתגלגלות בין רגליי.
אלה, לסיכום, היו החבר’ה שהכרתי, המשפחה שלי כאן. והיא לא ספק המשפחה שלי כאן. לאימא שלי ישנו מנהג קבוע כשיום ההולדת שלי מתקרב, היא מספרת לי איך נולדתי: איפה ומתי התחילו צירי הלידה, איפה אבא היה, איך הם הגיעו לבית החולים. כל שנה הייתי מקשיב לסיפור ושוכח אותו עד לשנה הבאה.
כמקובל בסעודות משפחתיות, מספרים על המשפחה. הרבה על אבא שלי ואבא שלו. עד שבשלב מסוים סיפרה אם המשפחה איך שלחה אותה אימה לדודה שלה (סבתא שלי), כדי שהאם תוכל ללכת לעבוד. באחד הלילות, צרחה סבתי מ”כאב”, בזמן שסבא שלי “הרביץ” לה. ואם היא, ילדה קטנה, לא צריכה לעשות משהו כדי לעזור לדודה האהובה שלה. בקיצור, היא שכבה והקשיבה איך עשו את אבא שלי.
השנה החליטה אימא שלי, לקחת את הסיפור קצת הלאה, ולהתחיל אותו מוקדם יותר.
“זה היה חודש אחרי שנכנסנו לדירה החדשה, כי רק אז אבא שלך סיים להרכיב את המיטה שלנו…” – אימא! זעקתי, די זה מספיק. תעשי שזה יהיה סיפור בהמשכים. הפרק הזה נגמר עכשיו, והבא יהיה עוד כמה שנים….
הארוחה האחרונה כבר נהייתה ממש הזויה. “תבוא, אוכלים עם מכבי”. מה קרה, הפועל עסוקים? אבל המפקדת אקה אמרה, נילס עושה. הוא חבר של הבן דוד השני שלך… הסבא רבא שלך הוא אח של אבא שלו… הבן שלו… אישתו… יושבים ומדברים כשבת הדודה השניה מודיעה על הגעתה של בת דודה שניה שמגיעה. כלומר עוד בת דודה שנייה בנוסף על הדוברת שהיא הבת הדודה הראשונה.
אבל גם עכשיו, כשישנם לפחות עשרה אנשים שיכולים לזהות אותי, אני ממשיך לנבור בפחי האשפה.
loading map - please wait...