16.01.2007
אהלן חברה!
אני עכשיו אחרי טרק של שלושה ימים בסוף העולם. לא, לא אושוואיה, שהיא העיר הדרומית ביותר בארגנטינה, אלא בפורטו ווילאימס. אם זה כל כך מעניין אותכם, תפתחו מפה תמצאו את אושוואיה ומדרום לה מעבר לתעלת ביגל, נמצאת פורטו וויליאמס. לצורך העניין בסיס צבאי עם שתי משפחות כדי שיוכלו לקרוא לה עיר.
הסיפור החל כשההולנדים שאיתם הגעתי לכאן העלו הצעה מעניינת: לתפוס טרמפ עם סירה במקום לשלם כסף טוב מאוד על סירה מאורגנת (לצ’ילה וארגנטינה אין מה לעשות, לכן הן נלחמות על איים בקצה העולם). לא מצאנו כזו ונטשתי אותם לטובת צמד ישראלים, והתשלום היקר עבור הסירה (הם דרך אגב מצאו סירה….).
הטרק שאמור להימשך חמישה ימים, קוצר על ידנו לארבעה ימים. בתמיכתו של הגשם שהפך לשלג, שהסתיים בברד, סיימנו את הטרק בשלושה ימים (קר, יורד גשם, מה עושים? ממשיכים ללכת). כל המזג אוויר הקיצוני הזה נגרם כי הרכס הרים שמעל העיירה הוא הרכס הראשון מצפון לאנטרטיקה לכן הוא חוטף את כל הרוחות הכיפיות.
כך ניווטנו לנו בעזרת מפה מעולה מ”סנופי” אחד למישנהו חוצים פסואים נוראיים. פסו בעברית פשוטה הוא אוכף בין שני הרים, אתה “כמעט” עולה לגובה של הפסגה, אבל חוטף רוח כאילו עלית על שתי פסגות. הפסו האחרון שהיה לנו היה משעשע במיוחד, כי בניגוד לכל האחרים (8 במספר), שהיו כולה 10 מטר אורך, הוא היה יפה ביותר והיה לפחות 100 מטר והסתיים בדרדת אבנים כיפיית ביותר (תנסו לעשות סקי פעם על אבנים….)
להגיד לכם את האמת לא מרגיש במיוחד כמו בסוף העולם או משהו כזה, מלהיב כמו שאולי הייתם מצפים לשמוע,
עכשיו אני נח לי כאן מעט, בתקווה אני אתפוס לי כאן טיסה של הרגע האחרון לבואנוס איירס ואראה ממה כולם מתלהבים. חוץ מזה אני עוד אעשה כנראה כמה טרקים, עדינים יותר, באיזור.
תהנו לכם שם,
ביי
loading map - please wait...
הנוף בסוף העולם
באחד הפסו עם פחות רוח
ובירידה מאחד הפסו המושלגים בסוף העולם