19.07.2008
הבחור בחדר שלידי נתקע בלי עבודה. ניסיתי לעודד אותו וכשנאמרו לי המילים, הוא שאל:
“אני יכול להגיד לך למי אתה דומה?”.
כן, מה אני אעלב?
“לא, סתם נימוס. את דומה לישו, עם השיער, הזקן וכל זה.”
אה, כן. אתה יודע איך ישו נראה.
“לא, אבל אתה יודע. עם כך הציורים וזה. למרות שכולם יודעים שלאונרדו דה וינצ’י צייר אותו כמו שחבר שלו נראה.”
מקרי או לא מקרי. מתאים לי להיות נוצרי, קתולי כבד מהדור הישן. אלה שמכים את עצמם ומענים את גופם. גם אצלי יש ת’קטע הזה. אני גורם לעצמי סבל כאילו שאיך שהוא זה יועיל למישהו. בעיקר שאני טועה. טועה ומעניש את עצמי בכאב גופני. כמו בקומדיה האלוהית או באוב המקורות האלה בהם הסבל, והכאב הפיזיים והנפשיים (העובדה שאין תקווה וסוף לסבלם ) הם מטבע התשלום על החטאים והטעויות שעשו.
וכל הקטע הזה עם יחסי מין בכלל מתאים. להתנזר מזה, זה חטא, זה תועבה, וכמו שהרבה כמרים מתגלים בסוף כסוטים שפשוט הדחיקו דחף טבעי, גם אני מאונן חופשי בחדרי חדרים. רק דואג שאף אחד לא ידע שהם שם. יאללה אם כבר קתולי אדוק, אז כבר להיות נזיר בכל מקרה אני יושב קורא וכותב לא מראה שמץ של עניין בבחורות וביחסי מין.
וכל המצב שלי? הוא בכלל נתון מלמעלה. שאני לא אחשוב חס וחלילה שאני יכול לשנות את מצבי בעזרת חס וחלילה לדבר עם אנשים . אוי ואבוי שאני אנסה לשפר את איפה שאני נמצא. תרגע ותצטנע, לא לך הוא ההדר והעושר הזה. כל הדברים האלה שאפילו עניים מרשים לעצמם, אינם מיועדים לך. לקבל את הסבל כחלק בלתי נפרד מן החיים. שהמין הוא החטא הקדמון של האדם צריך להדחיק אותו ובקיצור….
יאללה איפה יש פה אמבטיה לטבול בה?
loading map - please wait...