26.03.2007
שלום וברכה!
חזרנו מה-אינקה טרייל ואנחנו מוכנים לספר לכם חוויות מגניבות. כמו לדוגמא, שעכשיו ישנם כמה הולנדים שני אנגלים בלגי ושני ארגנטינאים שמשחקים ¨יניב¨. חוץ מזה היה ממש משעשע כי התעקשנו לקרוא לארגנטינאים ¨גרינגו¨ ולצחוק על המבטא של האנגלי שמצידו ניסה להבין איך יכול להיות שקבוצה שלמה של אנשים שבקושי מדברים אנגלית צוחקים על מי ששייך לעם שזו השפת אם שלו.
מה שכן, ברגע שיש לך קבוצה אירופאית אתה רץ. ככה שמצאנו את עצמנו מסיימים את המסלול הרבה לפני שהיינו צריכים, ומבלים את שעותינו בלבדר את עצמנו במשחקי יניב, אכילה ובעיקר – לישון. בכל זאת כשאתה עולה למעבר הרים של 4000 מטר מגובה של 2900 מטר, קצת קשה לנשום גם אם אתה לא מעשן. ואתה פשוט מותש אחרי זה.
ביום האחרון של ה-אינקה טרייל – 4 בבוקר השכמה – ונידחפנו בין הקבוצות שנירשמו מראש שבועות כדי להיות בין הקבוצות הראשונות. התחלנו לרוץ עד שהגענו לשער השמש, משם רואים את המאצ’ו פיצ’ו ריק מאדם ושקט לחלוטין. את שאר היום בילנו במאצ’ו פיצ’ו ואני באופן אישי בלעלות ולרדת מדרגות. עולים 400 מטר (לפיסגה יפה שנימצאת מאחורי כולם בתמונות), ואוכלים במבה שסחבת כל הטרק, משם יורדים 600 מטר למקדש הירח (שם אתה מוצא אנשים שעושים סיאנס) ומשם אתה חותך לצד השני כדי להגיע לגשר האניקה. משום מקום מגיעים אחריך זוג ספרדי. האישה כל כך מתלהבת ¨בא לי לשיר¨ היא אומרת, ומתחילה לשיר…
היא מתחילה לשיר אופרה. אתה חוזר עוד משהו כמו 1620 מדרגות כדי להגיע לעיירה שממנה אתה לוקח את הרכבת בחזרה לקוסקו. עייפים ומרוצים תהנו נשמות ותכתבו.
נ.ב. – אם המיילים שלי נהיו ארוכים מדי….
חבל!
קבוצת המדריכים והמטיילים – אינקה טרייל
תחת פסל לוחם אינקה
הרי האנדים מחכים לנו
עם מוצ’ילה על הגב. למרות שאת רוב הציוד סחבו הפורטרים (סבלים) שלנו זה היה התיק הנוח ביותר לסחוב את הציוד שלנו למשך היום
…מדרגות… מדרגות… ועוד מדרגות
מזג האוויר היה בסדר גמור, אם כי רטוב מעט מדי פעם. אבא לא היה מרוצה מהעניין..
אבא מרוצה מהנוף
אבא מנסה להבין אם הוא מרוצה ממה שנתנו לו לאכול 
…כמעט מאצ’ו פיצ’ו