June 9th 2008 הגרר

envelopebooknegative

09.06.2008
חזרנו מהים. בדרך לשם היינו רק ש’ ואני אבל בדרך חזרה לקחנו איתנו גם את ר’ (שאותה
פגשנו לראשונה באותו יום) למעלה אדומים. בסך הכל הנסיעה הזאת הייתה די רגועה, מה
אתה יכול לצפות מחבר’ה שחזרו מהים? אני נוהג, ש’ שפוך לידי ור’ מרוחה לה באלגנטיות
מאחור באחת מהזויות המיוחדות האלה שאתה מגיע אליהן בשילוב של עייפות מכרעת ושל
הקפיצות ברכב: רגל פה, ראש שם. כלומר הנסיעה הייתה די רגועה עד ש-ש’ צעק משהו
בסגנון של “אוו” ואנחנו נאלצנו להיעזר ברכב שלפנינו בכדי לבלום.
כולם יצאו בסדר מהסיפור הזה, ולכולנו הייתה את אותה מכה יבשה וכואבת בעצם החזה
מחגורת הבטיחות מנעה מאיתנו לעוף לקיבינימאט. המשפחה שלפנינו גם יצאה בסדר גמור
מהסיפור, חוץ מהעובדה שדי נדפק להם החג וגם הרכב. המשפחה אספה את עצמה בחזרה
הבייתה ואנחנו חזרנו כל אחד בדרכו. ר’ עם האמבלונס, אחרי שכבר הכריזה שאין לו מה
לעשות בשבילה, ישר לבית החולים. את ש’ אסף הרכב השני של הג’מעה וגם הוא סיים
בסוף במיון רק כדי להרגיע את אבא שלו. אני נשארתי לחכות לגרר.
מכיוון שהכל כבר נרגע וכבר לא נותר מה לעשות חוץ מלנשנש את הקולה והביסלי –
במבה שיועד לחיילים במחסום ולצפות ברכבים המרוסקים, לא באמת משנה מתי הגרר יגיע.
הרי למוסך פתוח בטוח כבר לא נגיע. אז חיכיתי עם המפוחית בפה ותוהה על קנקנם של
החיילת מגבעתי, של הבחורה הדתייה ושל חבורת הערבים שהסתובבה לה מסביב.
לבסוף הוא הגיע, גם לו קראו ש’. וכך ביליתי עם ש’ את שלושת השעות הקרובות שלי
שכללו איסוף רכבים ופריקתם. חוץ מלסוע ארבע פעמים עם הגרר על אותו כביש ירושלים – ת”א,
שכבר ככה נסעתי עליו כבר פעמיים באותו יום, דנו בעיקר בחייו האינטמיים של ש’. אומר
שבעיקר דנו האם הוא צריך לעזוב אותה או שמא לתת לה עוד הזדמנות. אחרי שהבהרתי לו
את מצבי עם בנות (הוא כנראה לא בדיוק הבין אם הוא קיבל ממנו עצות בנושא זה), הוא
פנה לשוחח עם עוד כמה מקצוענים בנושא שנתנו לו כל כך הרבה עצות שאני כבר יודע יותר
טוב איך להיפרד מבחורה מאשר איך להתחיל איתה (ושוב זה לא באמת חוכמה). אז גם
התברר לי העניין איך קרה שלא אספנו את הרכב שפגעתי בו בתאונה למרות שהדבר
הראשון שאמר לי ש’ שירד מהגרר היה – “גם זה שלי” (כלומר גם אותו נגרור היום). החברה
של ש’ היא מי שמסדרת את הגרירות ואם בא לה לדפוק את החבר שלה היום, אז גם אלוהים
לא יעזור.
בסיומו של עניין, הגענו עם הגרר אל המוסך של בן דוד שלי שכמובן כמו כל בן דוד אוהב הגיב דבר
ראשון ב”יא נזק, תראה מה עשית!”, ואחרי זה שואל איך אני מעז לשאול אותו על התינוקת
כשאנחנו דוחפים את הרכב למוסך. ומשם ישר לארוחה המשפחתית – לא יעזור כלום, בסוף
אני אגיע לארוחה ואתן דין וחשבון לדודה בנוגע לשידוך עם השכנה שלה. (“אתה לא חייב
לי דין וחשבון, אני סתם שואלת…”).
למחרת נסעתי לברק את ש’ ואת ר’. את ש’ לא בדיוק בדקתי, יותר באתי לברר מה עם
אבא שלו. האבא שלו נתן לבן אדם לרדת לחוף הים אפילו כשהיה בן 21. הבן אדם גם קנה
לש’ רכב לקראת הרישיון שלו ומחר אותו אחרי שבועיים כדי שלא ינהג. אתם כבר מבינים
לאן השיחה (או שמא מונולוג) התגלגל.
אחרי כן נסעתי לר’ וניצלתי את ההזדמנות לוודא שאין לי טראומת נהיגה. אין לי. נכנסתי
לבית ואחרי שהצגתי את עצמי בפני ההורים שלה עליתי אליה לחדר, שם ישבנו ודיברנו יחד
איתה ועם זוג חברותיה. וככה יצאתי גם מר’ והתחלתי לחשוב לעצמי….
אני דפוק או שמא התאונה הייתה כדי להשיג את הטלפון שלה (הרי בשביל ריסוק רכב אני
חושב שמגיע לי לפחות זיון).